חסידה חסידה, צחורת כנף

שלום לכם חברים,

 

הכוכבים המתנוצצים בלילה, סימנו כי פורים חלף.

בירושלים קבלנו ארכה, הפורים גלש ונכנס אל תוך השבת.

השמחה הריקודים והשירה לא נפסקו.

הם גלשו אל הרחוב ואל בית הכנסת לתפילת קבלת שבת,

שלא שמעתי יפה הימנה,

נישאת על גלי האנרגיות הפורימיות,

נכנסה בסערה השבת.

הבית קבל שיקום קוסמטי חפוז,

לאחר היום העולז והדינאמי,

האורחים שחלקו איתנו את סעודת הפורים ונשארו לעשות איתנו את השבת,

קלפו את המפות המרובבות ביין ,

ופרשו חדשות וצחות .

ורק במטבח נשארו משלוחי המנות שכל אותו היום היינו עסוקים בהכנתם ובשליחתם .

 

למי שלחנו?

כמובן שלחברות ולחברים, לחמודות  ולחמודים.

ולשכנות ולשכנים, לקרובים ולרחוקים.

ועטפנו ועיטרנו וקשרנו ושלחנו,

וקבלנו הררים של  מזון,

מתוק צבעוני ומתועש, יש לציין, בעיקר.

 

 

מזון איננו רק סך של אבות מזון, מינרלים וויטמינים,

דלק להנעת הגוף.

במזון יש משהו מעבר,

מזון משפיע גם על הנפש.

 

הסיבה שבעלי חיים מסוימים אסורים עלינו כיהודים באכילה,

היא משום שתכונות הנפש והאנרגיות השליליות שלהן ,

מחוללות שינויים בנפש שקשה להפטר מהם הרבה יותר מכולסטרול גבוה,

או מחגורת שומן סביב המותניים.

ממש כמו שג'אנק פוד תורם שלל רדיקליים חופשיים,

מעלה את רמת הטריגליצרידים, הסוכר ושאר מרעין בישין,

ומזון עתיר סיבים, אורגני,

ללא כימיקלים, הורמונים או הנדסה גנטית,

מעניק לגוף את מה שהוא צריך באמת,

בריאות כוח ואנרגיה.

 

תפריט יהודי נבחר לא רק על פי שיקולים גופניים של טעם וזמינות,

יש בו ראייה לטווח ארוך על  השפעתו ומעורבותו הרוחנית בעיצוב תכונות נפשנו ואופיינו.

כמו שסיגריה אחת גורמת לנזק בלתי הפיך לראותיו של המעשן,

גם פולקע אחד משפיע על הנפש.

"וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם … וְאֵת הַחֲסִידָה" (ויקרא י"א:13)

נקרא בפרשת השבוע.

מדוע נכללת חסידה ברשימת בעלי החיים האסורים באכילה?

הציפור היפה והאצילית, ארוכת המקור ודקת הרגליים,

שחולפת מעל שמי ארצנו בסתיו ובאביב,

קיבלה את שמה משום מעשיה הטובים: 'שעושה חסד עם חברותיה' (מסכת חולין ס"ג).

כי היא איננה שומרת את מקורות המזון שלה לעצמה, היא חולקת אותו עם בני מינה.

ומדוע עוף רחום וחסוד שכזה שיכל להעצים ולהשפיע על נפשנו  את מידת הנתינה, נאסר עלינו?

 

חכמינו מבארים שהסיבה לכך היא העובדה שהחסידה עושה חסד רק עם "חברותיה" –

רק עם חסידות כמותה ואינה מתחסדת עם כל עוף אחר.

נתינה שכזו, רק במעגל המצומצם  שלי, רק למי שדומה ונראה כמוני,

איננה נתינה אמיתית, היא איננה פועלת בנפש ולא משנה אותה,

היא אף מעצימה את ההתרכזות  באגו וביחודיות שלי.

 

במקום אחר בתלמוד אנחנו מוצאים דיון מעניין, שלכאורה סותר את ההנחה הקודמת:

שני בני אדם נקלעים למדבר שומם,

בידי אחד מהם יש מים שיוכלו להספיק רק לאחד מהם להגיע למקום ישוב.

מהי ההנהגה הנכונה במקרה כזה;

האם בעל המים חייב לחלק אותם בין שניהם במידה שווה, למרות שרוב הסיכויים שכתוצאה מכך שניהם ימותו.

או האם האדם חייב לדאוג קודם לעצמו ורק אחר כך לחברו?

 

במקרה כזה, בעל המימייה צריך לשמור את כל המים לעצמו כדי להבטיח את חייו,

למרות הכאב הרב שכרוך במניעת המים מחברו.

כי "חייך קודמים".

אני חייבת לדאוג לצרכי האישיים לפני שאדאג לצרכיהם של אחרים.

במצוות צדקה, ולא רק, אלא בכל הקשור לנתינה חברתית,

אני חייבת להקדים ולתת לקרובים אלי ביותר, ורק אחר כך לאחרים,

העקרון הזה של 'חייך קודמים' מזכיר מאוד את הנהגתה של החסידה:

בשני המקרים הנתינה מופנית דווקא לאלה שקרובים ודומים לי על חשבון הדאגה לשונים ולרחוקים יותר.

אז אני in, חסידה out?

 

אם נעמיק נראה הבדל מהותי בין הגישות:

החסידה גומלת אך ורק עם חברותיה,

ומתעלמת מצרכיהם של יצורים אחרים.

העיקרון של 'חייך קודמים', אינו סותר נתינה לכל נצרך,

השאלה היא רק מתי.

הוא קובע סדר קדימויות ברור,

ואינו פוטר אותי מזמנים אחרים בהם ליבי וידי  נדרשים.

החסידה מגבילה את מעשי החסד שלה, משום שבמהותה היא עוף אנוכי,

והיא מילה אותו רק על מי שדומה לה, ושם נעצרת.

הכלל של 'חייך קודמים' נובע ממקום אחר לחלוטין:

הוא נובע מרגש אחריות.

כהורה, בת זוג ,אחות וחברה בקהילה,

מוטלת עלי אחריות רבה יותר,

והמחויבות שלי אליהם הרבה יותר עמוקה ועקרונית.

לא משום שדמי או דמם כחולים יותר מאלו ששוהים במעגלים הרחוקים.

 

התורה מבקשת ללמד אותי גם את סדרי הקדימויות והעדיפויות הנכונים שבחיים,

קשה מאוד להחליט כמה זמן ומאמץ עלי להקדיש לכל מעגלי האנשים הסובבים אותי.

מצד אחד אני צריכה לתת תמיכה מספקת למשפחתי, בכל התחומים: הכספי, הפיזי והרגשי,

אבל עלי לזכור גם את חובותי כלפי הסובבים אותי במעגלים הרחבים יותר.

מצד שני נתינה שלא במקומה או בזמנה או למעלה מכוחותי, איננה טובה.

אכילת יתר, גם של מזון איכות ואורגני לעילא ולעילא,

בזמנים או בצירופים לא נכונים, תזיק לי.

"אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא-טוֹב" (משלי כה"27)

לא תמיד קל,

לפעמים הרבה יותר מתגמל להתנדב בחוץ.

המעשים שלי שם, זוכים למחיאות כפיים ולתרועות,

הרבה יותר צבעוניות ומרשימות,

מאילו המושמעות ברדיוס הקרוב אלי.

והחסידות היפות לבנות הגוף וארוכות הכנפיים,

מלמדות אותי לבנות בתוכי,

יציאה מהאגו,

ואת המינון הנכון בין שלי ושלך,

ארוך וקצר,

קרוב ורחוק,

פנים וחוץ,

שבת של שלום הארת פנים ונתינה,

אביב הגיע!

יהודית