ציפור על העץ

שלום לכם חברים,

המן היה אחד האנשים העשירים בתבל.

הוא גדל בפלך נידח בכפר קרצום, למשפחה פשוטה,

ועשה הכל, אבל הכל,

כדי לא להישאר במשבצת הזו, ולסיים בה את חייו.

הוא עזב את הכפר, משאיר מאחוריו את הבערות והנחשלות,

והגיע לארץ ישראל, בזמן הנכון.

מספיק לבזוז את אוצרות מלכי יהודה ואוצרות בית קודש הקודשים של המקדש בירושלים.

העושר האגדי הזה גרם לו להימנות במקום הראשון,

בדירוג המגזין פורבס, עם הון עצמי נזיל שאין אפשרות להעריך את שוויו.

לצד קורח, היהודי הראשון העשיר ביותר בעולם.

כישוריו הוורבליים המפותחים,

והמזומנים הזמינים בכיסיו,

עזרו לו להחליק ולשמן את דרכו,

לדלג בקלות מעל מכשולים שנערמו או שהערימו בפניו אנשים,

וגם לדלתות נעולות להיפתח בפניו.

 

 

כמטאור הבליח בשושן הבירה,

והתמנה להיות נמוך הדרג שבין שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך.

עדיין לא יודע שבעה,

הוא מבקש להתקדם עוד, להיות המשנה למלך,

ואפילו לרשת את המלך בבוא היום,

ואם לא יגיע, לגרום לכך שיגיע,

בכל דרך אפשרית שאחת מהן יכולה להיות גם הרעלה.

(הוא היה המוח החושב שמאחורי ניסיון ההרעלה הכושל של בגתן ותרש)

עירני מאוד הוא קורא את המפה, ומנסה לנצל אותה לצרכיו:

וכאשר מסרבת וושתי להופיע בפני המלך,

הוא מציע להורגה,

כדי שבסיבוב הבא, יציע את בתו כמועמדת למלכת פרס.

משהו מתחיל להשתבש:  אסתר נבחרת כמלכה.

אך לא כהמן מתבלבל,

הדרגה החדשה אליה קודם-היועץ האישי והמשנה למלך, ומורשה חתימה,

פתחו בפניו אופקים חדשים.

הכבוד שעליו חלם כל השנים הגיע אליו במנות גדושות,

כל העולם כולו איש, אשה וילד הצטווה לכרוע ולהשתחוות בפניו.

ממרומי משרתו מנסה להגות תכנית השאובה משלושה מקורות כוח שהיו לו:

גנים עמלקיים של שנאת יהודים תהומית,

שגעון גדלות וכסף.

הוא מציע תכנית של פתרון סופי של אוכלוסיית יהודי העולם.

התכנית תתבצע ביום אחד,

על ידי האוכלוסייה המקומית שמכירה ויודעת מיהו יהודי.

והכסף שקופת המלך תפסיד ממיסי היהודים,

תשולם מכיסו הפרטי,

מעשי ונמרץ מכין הוא את עשרת אלפים ככרות הכסף,

(שהם כמאה ושש עשרה מיליארד שמונה מאות אלף וארבע עשרה דולר)

כדי לקנות את ליבו של אחשוורוש.

אחשורוש שאינו חשוד באהבת יהודים מהסס,

אבל המן אינו מניח לו,

הוא מגיע אליו ביום ובלילה, ולא פוסק מלדבר סרה על עם ישראל.

אפילו חכמיו וחרטומיו של המלך מייעצים לו שלא יתן יד לרעיון הזה,

אך חלקת לשונו ושידוליו של המן, מצליחים לגייס את הסכמתו של המלך.

המן הגאה, שיכור מרום מעמדו,

מהכבוד ומהסמכויות שנפלו בחלקו,

שמח וטוב לב,

יוצא אל הרחוב ופוגש במרדכי היהודי, היושב בשער המלך, שנוא נפשו,

"וְלֹא-קָם וְלֹא-זָע מִמֶּנּוּ"  (אסתר ה':9)

כל עושרו האגדי, כל כבודו, משפחתו המדהימה,

ילדיו המוצלחים שאף אותם שבץ בעמדות מפתח ממלכתיות,

עובדת היותו היחיד מכל אנשי החצר שהוזמן אל המשתה המלכותי עם אסתר,

התכווץ לנקודה קטנה, קטנטונת,

בלתי נראית:

"וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי" (שם ה:13)

 

חכמנו מלמדים אותנו כי בין מילותיה של התורה טמונים רמזים לכל אשר קרה ועתיד לקרות.

והתלמוד שואל היכן רמוז בתורה שמו של המן? (מסכת חולין קל"ט:)

ומשיב: "הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ—אָכָלְתָּ?" (בראשית ג':11)

מה היה לאדם הראשון בגן עדן? הכל.

כל אילנות הגן ופירותיו העסיסיים עמדו לרשותו,

כל טעם צבע וגודל.

ורק עץ אחד, יחיד נאסר עליו.

המן מראה לי תמיד את העץ שעליו עדיין לא טיפסתי,

שעליו יושבת ציפור האושר,

את הדשא הירוק בגינת השכנים ,

את מה שעדיין לא עשיתי,

את התואר שעוד לא סיימתי,

את הספרים שעדיין לא קראתי,

ואת השמלה שעוד לא רכשתי.

 

 

אז הפורים הזה, בין בונבוניירה בטעם שוקולד מנטה,

לאוזן המן ממולאה בפרג ובצימוקים,

אזכור את כל מה שהתברכתי בו:

חיים בריאות ואהבה,

משפחה נפלאה ותומכת,

חברות מעוררות השראה,

ספרים ,בגדים  מזון, וגג מעל הראש,

וטור שבועי, שסופג את כל הרהורי…..

 

פורים שמח ומלא משמעות,

ושבת של שמחה

יהודית