שלום לכם חברים,
מרחוק מרחוק מגיע אורח חשוב,
יתרו. חותנו של משה , אביו של צפורה אשתו וסביהם של בניו אליעזר וגרשום.
מה הביא אותו פתאום אל המדבר,
‘מה שמועה שמע ובא?’
לא רק אל מדין הגיעו השמועות על הניסים הגדולים שאירעו לישראל,
הם הגיעו לפלשת, אדום ומואב, ולכל עמי כנען.
עמי הארץ היו אחוזי חיל ופחד, בהלה ורעד,
הם התרשמו עמוקות, ואולי גם החליטו החלטות חשובות,
אולי גם ראו בעצמם דברים הראויים לתיקון.
אבל השמש שקעה, ובא יום חדש,
והיה בקר וצאן להאכיל, ומים לשאוב, וחיטה לקצור,
וכביסה לכבס, ואולי גם קרב שיש לסיים,
וכל המחשבות והרגשות היפים והמרוממים,
התאדו עם אדי הקפה הריחני שנלגם לעת ערב,
כאשר מתחו את איבריהם העייפים מעמל היום מול האח הבוערת.
יתרו שמע, יתרו התרגש,
יתרו חשב, ובדק ובחן,
והמחשבות הלכו איתו לכל מקום,
הוא לא נתן להן להישכח, הוא לא השקיט אותן בעבודה מאומצת,
הוא חשב אותן עד תומן,
והוא קיבל החלטה מטלטלת.
הוא צריך לעזוב את הסביבה המוכרת, את אזור הנוחות,
את החברים הישנים,
וללכת אל המדבר, לבדוק מה יש בעם הזה,
שהדי ניסיו המרטיטים הגיעו אליו,
איזה מסר חשוב הם נושאים עמם.
מזמינה להמשך קריאה
“וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה“. (שמות י”ח:7)
לאחר קבלת הפנים המרגשת שבה נטלו חלק כל עם ישראל,
וסעודה חגיגית,
יתרו מחליף כוח, ויוצא לסייר במחנה ישראל.
הוא רואה את משה, יושב לבדו מבוקר עד ערב עסוק בדיונים משפטיים ובהשכנת שלום,
והוא מציע סדר לוגיסטי חדש:
חלוקה של העם לקבוצות.
על כל קבוצה ימונה אדם הבקי בהלכות ובמשפטים,
ועל כל עשרה שכאלו ימונה אדם בעל ידע וכישורים רחבים יותר,
ועליהם יהיו ממונים שרי חמישים ועליהם שרי מאות ושרי אלפים:
“ושָׁפְטוּ אֶת-הָעָם בְּכָל-עֵת,
וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם,
וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ“. (שם,י”ח 22)
משה יודע טוב מאוד,
שבאמת בלתי אפשרי שאדם אחד יעמוד מול כמה מיליוני אנשים,
ובכל זאת, רק הוא היה שם,
לא בגלל שלמטה מכבודו היה להאציל סמכויות,
משה היה “עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה”.(במדבר,י”ב:3)
משה מרגיש את הצורך של העם.
הם לא רצו רק לשמוע את הפסיקה המשפטית,
הם רצו לראות את הרב.
הם היו מוכנים להמתין בתור מהבוקר ועד הערב,
כדי לפגוש את משה רבנו.
יתרו לא יכול היה להבין את הצורך הזה,
כי הוא לא השתתף במעמד הר סיני.
הוא לא היה יחד עם האנשים שעברו את העמוקה והגבוהה שבחוויות אנוש,
שראו את הקולות ואת ההר העשן,
את קול השופר ההולך וחזק מאוד,
ששמעו את אלוקים מדבר אליהם,
שנשמתם כמעט ולא היתה מסוגלת להכיל את התדר הרוחני הגבוה הזה,
“וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק”. (שם כ:14)
והם מבקשים את משה- שיביא הוא את דבר האלוקים אליהם,
כדי שלא תפרח נשמתם.
אז מה מציע יתרו?
יתרו היה יועץ ארגוני חד עין ומחשבה.
יתרו מציע הצעה, שטכנית אין טובה ממנה.
אבל היא רק חלופה אנושית למעמד מרטיט ומכונן.
“משה קבל תורה מסיני” (מסכת אבות א’:1)
ואם אי אפשר להיפגש יותר עם חוויית סיני,
רוצים לחוות אותה דרך משה.
משה מקבל את הצעתו של יתרו, בלית ברירה,
ומקים מערכת משפט,
אבל העם שהתרגש והתפעם ורצה כל כך את משה לאחר מעמד הר סיני,
חזר ללקוט את המן,
ולהשקות את צאנו מהבאר המתגלגלת,
כשחלפו הימים,
כבר לא מחו על השינוי.
בספר דברים משה מוכיח אותם על כך:
איך שכחתם את ההתרגשות, את הרצון לקשר,
איך אפילו אמרתם: “טוֹב-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת” (דברים א’:14)
משה מחפש את אנשי החיל, אלו שיהיו ראויים להנהגה,
הוא מניח את אבן היסוד לאחד מהדברים הקריטיים ביותר של עם ישראל.
הוא מסמיך את האנשים שיעבירו הלאה.
אנשים שראויים לא רק ללמד,
אלא לזהות את אלו שיהיו ראויים להעביר הלאה את המסורת,
איש מפי איש, איש מפי איש,
חוליה אחר חוליה בשרשרת,
עד למשה רבינו שהעביר אלינו את דבריו של האלוקים.
והם היום אצלנו, אתנו,
חיים ורוטטים,
כיום נתינתם בסיני.
בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב,
והנשמה שלי שומעת אותה,
דברים מסביבי קורים,
לא פשוטים, לא רגילים.
עוצרת לרגע, נאנחת, נרעדת,
אולי גם מורידה דמעה,
והולכת לתלות את הכביסה הרטובה שמחכה לי כבר שעתיים,
ולקצוץ בצלים לציר המרק לארוחת הערב,
ואני מחכה ליתרו, שיזכיר לי כי אפשר למנף התפעלות והתפעמות,
דמעות והתרגשות,
למעשים.
שבת של בשורות טובות , ישועות ונחמות