בואו נדבר על מזג האויר

שלום לכם חברים,

כל השבת , בכל דקה פנויה, היו דבוקים חוטמי הבנות אל החלונות:

ירד או לא ירד.

כל השבת הן  התחבטו והתווכחו,

הדבר הזה שיורד הוא גשם, או ברד?

או אולי 'גראופל' הוא ?

כך או אחרת היה רטוב, והיה קר. מאוד היה קר בירושלים,

וכולנו התכרבלנו בשמחה בבית,

והייתה שבת חמימה ומפנקת.

 

הסערה חלפה, השמיים מתבהרים,

חוץ מההתלבטות של חופש או לא חופש, ובובות השלג ושאר ירקות,

בשביל מה בכלל צריך שלג?

אחרי השמחה הראשונית, הוא מפגע,

הוא חוסם את הצירים, עצים וגגות קורסים, רשת החשמל איננה עומדת בעומס, אנשים נפגעים.

 

כשגשם יורד,

הוא מביא איתו ברכה, כמויות אדירות של מים.

כמויות אדירות שאינן מנוצלות במלואן,

מזה אלפי שנים יצר האדם מאגרים תת קרקעיים לשמר את הברכה,

לנצל את השפע שמגיע ממרומים.

השלג אינו מפשיר מיד, הוא מונח על גבי הקרקע ומחלחל לאט לאט,

הוא אינו הולך לאיבוד,

השלג של היום בחרמון יגיע לכנרת באביב.

השלג הוא מאגרי מים עיליים.

 

בתנ"ך אנו מוצאים שדבר אלוקים מקבל מטפאורה של גשם ושלג:

"כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב

כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל:

כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי" (ישעיהו נ"ה:11,10)

 

דבר ה' מגיע לפעמים כמו גשם הוא מובן הוא ישיר, הוא ברור.

ולפעמים כמו שלג , רק לאחר שנמס, רואים  את המאגרים המלאים.

יש ערך לתהליך שמתרחש דרך השלג:

אסור לקצר תהליכים, אסור להפסיק באמצע התהליך .

עם ישראל נבנה מתהליכים של גשם ושלג,

זו חולשה עתיקה של עם ישראל שמעדיף תהליכים מהירים עכשוויים,

"יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט" (ישעיהו ח:6)

 

ומה עם הברד?

השלג מגיע כבר מלמעלה כשלג, רך ואוורירי,

הברד הוא טיפות המים שקופאות בדרך מהקור, והוא מצליף, הוא מכאיב והוא קשה.

מכת הברד היא הפרק השביעי בתכנית החינוכית שעוברים פרעה, עמו ועם ישראל.

 

אלוקים יכל להוציא את בני ישראל ממצרים,

ללא תהליך התשה שנמשך שנה שלמה,

שנה שלמה יוצאים ובאים משה ואהרן בארמונו של פרעה, מגורשים בזעף,

מצרים חוטפת את המכה ,

פרעה מתנצל וחוזר חלילה.

עשרת המכות נועדו לעשות מהפכה בתפיסת עולם שלמה.

 

פרעה ממרומי כסאו,

ראה עצמו ככל יכול,

פרעה מבין לראשונה, כאשר הברד היכה את כל היבולים,

שעכשיו יהיה רעב, והרעב משווה את כולם,

ההיררכיה שנבנתה מתוך הנחת היסוד שהטבע נתון בידיו, והוא אדם על,

מתנפצת תחת כדורי הברד.

אלוקים מכה בברד,

הוא מודיע לפני כן: אינני מכה בני אדם,

"וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה

 כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ" (שם,כ"א 19)

אלו שאזניהם וליבם היו פתוחים,

נשמעו להתראה. והאטומים, נפגעו קשות.

 

בפרק השביעי עובר פרעה תהליך שלא הגיע אליו בשום שלב.

פרעה מתוודה:

"חָטָאתִי הַפָּעַם יְהוָה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים" (שמות ט:27)

 

ברד סותר אקלימית את כל המציאות של מצרים,

לא יתכן ברד בארץ הנילוס המדברית שבמצרים,

הנילוס גורם לה לחוש כמה היא לא תלויה במזג האוויר, ובחסדי הגשמים.

ועליו גאוותה.

"לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כ"ט:3)

חוסר התלות הזו נותן לה פריחה חקלאית גדולה.

המצרים המזועזעים גילו כי רמז קטן משמים,

וכבר משתנים כל תנאי הארץ,

הפחד מפני העתיד שנראה כה בטוח,

החל לכרסם.

 

הקולות חדלו, המטר והברד פסקו,

פרעה מתאושש, אוסף את שרידי בטחונו העצמי,

ומבין כי אם הוא מודה שהמערכת שבנה מוטעית, אין לו מקום,

והוא מוכן להתאבד ולגרור אחריו את כל מצרים,

ובלבד שלא יודה,ובלבד שלא יחזור בו.

"וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו"(שם,כ"ב:34)

ומצרים נאלצת לכופף את ראשה, בפני הגל הבא,

שהולך ונעשה קשה יותר ויותר.

 

 

שלושה פרקים נותרו להשלמת ערכת החינוך במצרים,

ואיפה אני על המפה הסינופטית?

האם אני כמו גשם ,

מנצלת את יכולותי להרעיף טוב על הסובבים אותי?

ולכל מקום בו אני מגיעה, מפרה ומצמיחה?

 

האם אני כמו  שלג,

עושה את שלי ברכות ובשקט, ללא רעש וצלצולים,

ולעשייה שלי יש השפעה חיובית  לטווח ארוך?

 

ואולי יש שעות בחיי שאני כמו ברד,

מגיעה ברעש, בקולות וברקים,

קצת מצליפה, ואולי קצת פוגעת?

 

שיהיה חורף מבורך, מצמיח מעשיר ומפרה,

שבת של שלום ברכה ואהבה.

יהודית