שלום לכם חברים.
הדי המעמד הגדול של קבלת התורה גוועו לאיטם,
עם ישראל על סף כניסתו לארץ המובטחת,
שהיתה מושא חלומותיהם של העבריים עובדי הכפייה במצריים,
על גדות הנילוס במצרים תחת השמש הקופחת, נאנקים תחת פרגוליהם של המצרים,
היתה התקווה כי יום יבוא ויגיע האיש שיגאלם מהצער, המצוקה והעבדות,
ויביאם אל ארץ זבת חלב ודבש.
בשנה השניה לצאתם ממצרים בכ"ט סיון, מקבל משה את דבר ה' לשלוח שנים עשר אנשים לשליחות מודיעינית רגישה:
"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" (במדבר יג:2)
עליכם לתור את הארץ כדי לדעת באיזו טקטיקה נבחר כדי להביס את הכנענים השוכנים בה,
ובד בבד למצוא מקום מגורים ראוי לעמנו, המונים כשלושה מליון נפש.
משה נתן למרגלים רשימת הנחיות מדויקת מה בדיוק הם צריכים לבדוק, ולמה להתייחס בשליחותם בארץ.
בין השאר הוא ציווה עליהם לבחון את פירותיה ולבדוק אם אדמתה פוריה .
הוא ציווה עליהם לשים לב אם יש בארץ אדם צדיק, שמא זכותו תשמור ותגן על תושבי הארץ.
לא שליחות ריגול רגילה היתה השליחות הזו, ולכן גם השליחים לא היו אנשים רגילים,
התורה מכתירה אותם בתואר כבוד: "אנשים" (במדבר יג:3)
משה רמז להם כי הם צריכים לבדוק את צורתה הרוחנית של הארץ הזו,
כי ארץ ישראל איננה אסופת רגבים התחומה בים במערבה, בהרי אדום במזרחה,
בטרשים, חולות ויובש בדרומה, ובאדמת בזלת עשירה בצפונה,
בארץ הזאת יש משהו גבוה שאיננו מצוי בשום ארץ אחרת,
לתנאי השטח והאקלים המגוונים של הארץ הזו, מיקומה הגיאוגרפי והאפשרויות שהיא מציעה
ישנה מקבילה שמיימית רוחנית.
כדי לחזק אותם במשימתם הרוחנית הזו, נוספת לשמו של הושע בן נון האות י'- רמז לשמו של ה',
משה חש כי עליו להוסיף להם ליווי רוחני שיגן עליהם.
ולטוב והיופי הזה סרבו המרגלים,
הם תרו את הארץ במשך ארבעים יום,
חזרו אל משה והעם,
והוציאו את דיבתה רעה.
כל הלילה ההוא בכו העם,
ובקשו לשוב מצרימה.
נסיונתיהם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה
להזים את דברי הלזות הללו נפלו על אזניים ערלות.
ורק הופעתו של כבוד ה' הצילה אותם ממטר אבנים זועם.
בסופה של הפרשה מקבלים בני ישראל תוספת אל המלתחה הבסיסית שלהם,
הם מקבלים את הציצית,
אותו לבוש בעל ארבע פינות שבקצותיהן קשורים פתילים.
הטעם ללבוש הלא קונבנציונלי הזה הוא :
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו:29)
שליחיו של משה, המרגלים, שבו מתור את הארץ עם דווח קשה.
הפרשנות שנתנו למראה העיניים היתה הלבוש למה שליבם הרגיש.
הם חששו לעלות לארץ, הם חששו שלא יוכלו להגיע להתנהגות ולרמה הרוחנית הנדרשת מהתושבים בארץ הזו ,
הלב הרגיש, והם מסגרו את התמונות שראו מחדש,
אבל לא בצורתם החיובית:
הם ראו ענקים במקום פוטנציאל צמיחה,
הם ראו פירות בגדלים שלא הורגלו אליהם כמוזרים- במקום לשמוח על האדמה הדשנה והשפע הכלכלי הצפוי להם,
את טקסי הלוויות הרבים שחזו בהם בכל מקום פרשו כ"ארץ אוכלת יושביה" (במדבר יג: 32)
הם לא ראו את החסד בתזמון המדויק של אוכלוסייה אבלה שאיננה פנויה לראות את הזרים המחפשים את נקודות התורפה של ארצם.
מצוות ציצית מלמדת אותנו כיצד להתבונן בעולם,
פריט לבוש יומיומי כמו ציצית אמור להוביל את מחשבותינו להיזכר באלוקים,
בכל קבוצת גדילים, חוט אחד צבוע בתכלת, ולמה תכלת?
"אמר רבי מאיר: תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד" (מסכת מנחות מג:)
ערכן המספרי של האותיות במילה ציצית הוא 600
ואם נוסיף את שמונת החוטים ואת חמשת הקשרים נגיע למנין של 613.
שהם מנינם של הפרטים בתכנית העל שמציעה התורה.
הפרטים הללו מרכיבים חיים שבהם הפוטנציאל המלא של האדם מבחינה מנטלית ורגשית יכול להגיע לשלמות,
הם לא תמיד קלים, הם לא תמיד נוחים.
כוחות פנימיים וחיצוניים מתנגדים לתכנית הזו,
והם מגייסים הכל כדי להזימה.
הציצית מזכירה לנו לא לתור אחר הסחות הדעת הללו ,
לא לאפשר ללב ולעין לגלוש,
לא לתור כדי למצוא את הצידוקים וההסברים למה קשה ובלתי אפשרי .
דווקא משום שבגד החוטים הזה הוא תוספת מיותרת לכאורה להופעה שלנו,
הוא משמש כאות, כתזכורת, לאמיתות מסוימות שחשוב לזכרם, יום יום ושעה שעה,
כדי להרחיק מן הימים והשעות, את חלודת השגרה.
שבת של שלום התרעננות וחוויה,
יהודית