שלום לכם יקרים,
שלג בצפון ובירושלים סוער וגשום במרכז ובדרום, ואנחנו מספרים ביציאת מצרים. פסח? יציאת מצרים?
עכשיו , בינואר קפוא ומושלג מדברים על אביב, על מצות ושאר ירקות???
ספר שמות שנתחיל לקרוא בו השבוע, מספר את ספורה של משפחה מכובדת שירדה למצרים, נאחזה בה,
תרמה לביסוס הכלכלה והתערתה עמוק בתרבותה. וביום לא בהיר אחד, נדחקה אל מחוץ לקונצנזוס, אל מחוץ לחוק.
מלך חדש עלה במצרים, דיקטטור, עריץ ושתלטן, משפחת בני יעקב, היו לצנינים בעיניו של מלך מצרים שבחר לא לדעת את יוסף, הוא פחד כי הקבוצה המיוחדת הזו, המשאב האנושי הנבחר הזה, תדרוש בהמשך זכויות יתר, עצמאות ואולי אפילו ישתפו פעולה עם אויב. ואז יקיץ הקץ על שלטונו.
הוא חיפש פתרון סופי של המשפחה שהגיעה למצרים כקבוצה קטנה, וגדלה והתעצמה והתרבתה מאוד מאוד, במספר בגוף וברוח. הוא ידע כי צעדים דרסטיים לא יתקבלו בעין יפה , ואפילו המצרים שקבלו עליהם את מרותו של המלך ללא עוררין, לא ישתפו פעולה. כצעד ראשון כדי לשבור את רוחם של העבריים, הוא בידל אותם על ידי היטלים לטובת המדינה, ככאלו שמקרוב באו, הם נדרשו להשתתף במיזמים של בניית אזורי אחסון של רזרבות התבואה המצריות, הוא מינה רשות מבצעת שתאכוף את פקודותיו בנחישות ובקפדנות. בני יעקב מבקשים להוכיח לויאליות והם ממלאים את הנדרש מהם בנאמנות.
לאחר תקופה בה הפכה התופעה של ההתגייסות הזו לנורמה, והעבריים סומנו כזרים, בדלים משאר בעלי הזכויות במדינה, הם הפכו לעבדים, שכל מצרי יכול להעביד ולשעבד ולנהוג בו כרצונו:
"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א' יב')
תת קבוצה, שאינה שייכת לגזע האנושי. שאפשר למרר ולשבר ולהתעלל, ועדיין לא נשברה רוחו של העם.
פרעה ממשיך אל השלב הבא של תוכניתו : הוא מסיר את מעטה החשאיות ומחוקק חוק חדש הפונה אל כלל האוכלוסייה: רצח תינוקות. "ויצו פרעה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א' כב') דמם של העבריים הופקר.
כאן היתה נקודת השבר, ההבנה המזעזעת כי תכלית העבדות אינה רק ניצול מרושע של כוח אדם, כי יש כאן תוכנית שטנית ומחושבת לכלות את העם, בשאננות באיטיות וביסודיות. פלוגות המחץ שפשטו על בתי היהודים וחטפו באכזריות את תינוקות הקטנים, מוטטו את התקווה כי המצב ישתפר, כי הוא זמני, כי הוא יגיע אל קיצו.
עמרם מנהיגם של היהודים קם ועשה מעשה: הוא החליט כי חיים שכאלה אינם ראויים, אין כל טעם להמשיך ולהעמיד ילדים, זו אינה מציאות שמאפשרת חיי משפחה תקינים, והוא נפרד מרעייתו יוכבד. המסר עבר אל כולם, וכל משפחות היהודים פרקו את משפחתם.
עד שבאה ילדה קטנה, שלחשה לאביה כי זו אינה הדרך, כי נכון שבטווח הקצר הכל נורא, וחשוך וחסר תקווה. אך יש תקווה כי פרעה איננו בן אלמוות. ואלוקים בישר שיש קץ לפרק הזה בחיינו. לדלג על הכאן והעכשיו ןלהביט אל העתיד.
המשפחתיות ניצחה את הפסימיות, האקטיביות לקחה את מקומה של הפסיביות, היהודים זוקפים את קומתם, וחוזרים אל ביתם. ומהקשר המחודש הזה בין עמרם ליוכבד, נולד משה,הגואל.
שלג בחוץ, טמפרטורות נמוכות, אך שום דבר לא יכול לעמוד בפני כוחו של האיחוד המשפחתי.
שבת של שלום אהבה ואחווה
יהודית