שלום לכם יקרים,
באה השמש.
מדינת השרון בעלטה יומיים תמימים,
מצב ביטחוני רעוע, נחלים שמוצאים להם אפיקים חדשים,
כיכרות וכבישים שהופכים פתאום לאגמי מים, ורוחות עזות.
פתאום להאיר את הבית, להטעין את הסוללה,
להתחבר למחשב, ללכת בנינוחות ברחוב,
לא טריוויאלי ומובן מאליו.
באה השמש.
שרה אשת נעוריו של אברהם אבינו,
הלכה לעולמה.
" ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען)"בראשית כג:2)
העדרה מבליט פתאום את כל פועלה,
הברכה בעיסה, ההארה שהייתה בבית, הרובד הגבוה שבו תקשרה וההשראה שגרמה לאנשים,
פתאום נעלמו,
והמציאות היומיומית שהייתה עד היום,
כבר לא מובנת מאליה.
האישה הגדולה הזאת שחכמים מכנים אותה שמש,
שלצידו של אברהם עזבה את כל המוכר והידוע,
ועשתה את הדרך הארוכה מחרן לארץ ישראל,
בדעת, באמונה וגודל לבב,
שעברה מאורעות וניסיונות לא פשוטים בחייה,
ממש כמו שמש, נאמנה לשליחותה,
האירה פנים לכל אדם יום יום, יהיה אשר יהיה.
פרשת השבוע נקראת חיי שרה,
אך הפרשה איננה דנה בחייה של שרה, אלא על מותה וקבורתה.
בסופה של הפרשה אנו קוראים גם על פטירתו של אברהם,
ודווקא הפרשה המספרת על מוות,
נקראת חיים.
תינוק נולד, ואנחנו יכולים כמעט למדוד בעינינו את הצמיחה שלו.
ביקורו השבועי של נכדנו החדש בביתנו,
הוא רפלקס שהפך לצחוק מתגלגל,
סנטר מתמלא, עוד קפל של שומן,
לחיים מתעגלות והולכות.
דבש הנרדה בדליים.
אבל אצל מבוגר הגדילה ניתנת למדידה רק בטווח של שנים.
כשהתורה מתארת את חייהם של אברהם ושרה,
היא משווה את הימים לשנים,
"ואלה הם ימי שני חיי אברהם" (בראשית כ"ה:7)
אצל אברהם ושרה ניתן היה למדוד את הגדילה בטווח של ימים,
כל ימי חייה של שרה היו שווים בטיבם ובאיכותם,
למרות שהיו מורכבים ונפתלים.
אברהם ושרה קמו בכל בוקר עם ציפייה נלהבת להזדמנות הנהדרת שהיום הזה יביא איתו,.
התפתחותם האישית ארעה מדי יום ביומו הם חיו את ימיהם באופן מלא ומוחלט.,
לא משנה מה עבר עליהם, כל רגע בחייהם היה הזדמנות ללימוד וצמיחה.
צמיחתם המשמעותית ביותר הגיעה לא בגלל התקופות הקלות שלהם, אלא דווקא במהלך הזמנים הקשים שחוו.
על אברהם נאמר "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד:1)
'ימים' הם משהו שרק מעטים מאתנו מצליחים לצבור ממנו כמות משמעותית,
אברהם חי את ימיו,
בשונה ממנו, ההתבגרות שלנו מורכבת מיום משמעותי כאן ועוד אחד שם ,
וכל השאר נצפה לאחור ונספר כתקופות או כשנים.
אני אדם עסוק, כך על כל פנים חשבתי עד החורף שעבר,
סריגי הצמר העבים שחזרו לאופנה,
העירו בי אהבה ישנה, מעמקי המחסן הוצאו מסרגות ופקעות של צמר,
ושבתי לסרוג,
ההספקים שלא באו על חשבון סדר היום שלי ,
עוררו אותי לעובדה שישנן הרבה דקות זנוחות כאלו שאינן מנוצלות.
שהתרגעות לא צריכה להיות ריחוף או בטלה,
שהיא יכולה להיות איים של יצירה, שמחה וגדילה,
השעון מתקתק לו כל הזמן,
כולנו צאצאים של אברהם ושרה.
כולנו נשאים של הגנים הרוחניים שהורישו לנו.
יום שבת היא הזמנה נפלאה להתרגעות בונה ומחזקת,
של הקשר המשפחתי שלנו,
אי של שלווה ואהבה.
שבת של שלום חיבור ומנוחה,
ברוך הבא גשם!
יהודית