שמש חמה, סנדלים ואבטיח קר ועסיסי שמחכה במקרר,
שורה של בגדי ים תלויים ליבוש על החבל, וריח מתוק של חופשה.
חודש תמוז.
ארבעים יום שהה משה על הר סיני,
בי"ז בתמוז ירד אל העם ובידו שני לוחות הברית, אותם לוחות שעליהם חרת אלוקים את עשרת הדברות,
אך לנגד עיניו הנדהמות הוא רואה את העגל והמחולות,
הוא משליך את הלוחות ומשבר אותם.
לו לא היו עם ישראל חוטאים בעגל,
היו נכנסים לארץ המובטחת עם משה.
בחודש תמוז היה הפוטנציאל הגדול של קבלת התורה-
אך הפך ליום של חטא העגל ושבירת הלוחות,
אלף שנים מאוחר יותר ההיסטוריה מפגישה אותנו במאורע קשה נוסף:
בי"ז בתמוז שוברים חיילי מלך בבל את חומת ירושלים ומבקיעים את הדרך אל העיר.
פלישתם סיימה מצור בן שלוש שנים,
שלושה שבועות עוד מצליחים בני ירושלים המורעבים לעמוד מול החיילים השבעים והרעננים,
שלושה שבועות שבכל יום ננגס באכזריות עוד חלק מירושלים המעונה.
עד לסוף הנורא ביום תשעה באב, בו הגיעו לשערי המקדש ושרפו אותו.
יום קשה י"ז בתמוז,
יום של שבירה והתרסקות,
אך הנביא מבטיח לנו היפוך של המציאות כי :
"צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח':19)
שבר הוראתו חורבן והתרסקות,
אך מאידך שבר הוא גם תקווה.
יעקב מבקש מבניו לרדת למצרים כדי להביא שבר למשפחתם הרעבה : "ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות " (בראשית מ"ב:2)
משבר הוא מקום נפשי לשם הגיע האדם אחרי שמיצה את קצה יכולתו,
אך משבר הוא גם מיטת היולדת בה מגיחים לעולם חיים חדשים,
משביר אינו מי שהורס ושובר אלא דווקא זה הזן והמפרנס "ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ" (בראשית מ"ב: 6)
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל – תאמין שאפשר לתקן,
בעומק היום הזה טמונה השבירה,
בעומק היום הזה טמונה הבשורה,
כדי לדעת איך לתקן,
צריך להבין את הקלקול .
שבר הוא התרסקות אך איננו כיליון,
ההתחלקות לחלקים קטנים מאפשרת הכרות עם כל חלק, היא פורטת את המציאות לפרטים שמאפשרים בחינה מדויקת, ומודעות לכל אחד מהם,
העבודה הפנימית הזו, שלב המודעות הזה מאפשר את העלייה.
השבר מסיר את המסווה מעל המציאות,
כי כל עוד אינו קיים,
אני יכולה להשלות את עצמי שהמקום שאני עומדת בו הרבה יותר גבוה ממה שאני נמצאת בו באמת.
וכשאיני יודעת מאין אני באה, והיכן אני נמצאת, איך אדע לאן אני הולכת?
כי כדי לחיות חיים של עוצמה הנובעים מתוכי פנימה,
כדי לחיות ולגלות את כוחי האמיתי,
השבר מאלץ אותי לשבת על המשבר ולגלות כי אני בעצם יכולה להיות משביר גדול.
חטא העגל הוריד את עם ישראל מהדרגה הגבוהה שהיו בה,
דרגה שקבלו אותה במתנה,
דרגה שהתאימו לה לוחות שכתובים באצבע אלוקים,
והם התחילו לעלות שוב מהמקום האמיתי שלהם וזכו ללוחות השניים.
תחושה של קרבן של נסיבות, יאוש או אי יוצלחות,
לא יבנו בתוכי דבר,
אם אני חיה בידיעה כי את השבר שלי מלווה אלוקים,
והוא מלווה אותי גם בשבר וגם במשבר,
אני אנוע קדימה, אל הלידה מחדש,
והפעם מבפנים כלפי החוץ.
ירושלים הובקעה מהחוץ פנימה,
תיקונה העתידי לא יהיה בבניית חומות חדשות .
ההפטרה המסיימת את פרשת השבוע הזה מדברת על קיבוץ עם ישראל מכל הארצות שאליהם התפזר,
והחזרה אל הארץ המובטחת.
שנים של חיים מנותקים מחיבור יהודי, התבוללות, קושי,
פוגרומים ומאבקים הקשו את לבבנו.
יחזקאל הנביא מבטיח כי:
"ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל ל"ו)
בזמנים החדשים הללו,
כוחותיה המחודשים של ירושלים יפרצו את חומותיה מבפנים "פרזות תשב ירושלים" (זכריה ח:19)
ומעגלי השפעתה הרוחנית
ילכו ויתפשטו .
"כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים" (ישעיהו ב:3)
שבת של שמחה אהבה ושלום,
יהודית