שלום לכם חברים,
לא הייתי כאן בשבוע שעבר,
אם תהיתם לאן נעלמתי, ותודה שאתם שואלים,
יצאתי למסע בחברת נשים מדהימות שהגיעו אל הארץ מרחבי העולם,
לשבוע של היכרות עם עצמן, עמן וזהותן היהודית ציונית.
היה זה בליל מיוחד כל כך של בנות,
האוהבות את ישראל, ורוצות לחזק את הקשר שלהן ושל משפחתן עם העם היהודי וערכיו.
מנותקת לחלוטין מחיי היומיום וחובותיו,
דוברת רוב הזמן אנגלית,
הרגשתי כאילו ממש כמותן,
אני כאן לראשונה בארץ,
נחתתי אל המציאות, מנסה להתאושש,
להשלים שינה, להשלים מידע,
ונוכחתי לדעת כי הכל כאן המשיך ב"ה כרגיל, בלעדי, (קצת מעליב, אם להיות כנה עם עצמי)
או שלא כרגיל, אם מתבוננים בלוח השנה היהודי ומבחינים כי ל"ג בעומר כאן.
להגיף חלונות, ודלתות, לא להשאיר כביסה תלויה על החבל,
ל"ג בעומר הלילה.
מה יש ביום הזה שכולו אש ולהבה,
מיהו אותו רבי שמעון בר יוחאי שהלך לעולמו לפני יותר מאלפיים שנה,
שאין כמעט משפחה שלא חוגגת סביב מדורה הלילה לזכרו?
שמאות ואלפי אנשים עולים אל הגליל בצבעוניות ססגונית ובתמהיל אנושי הזוי,
לפקוד את קברו במירון ?
רבי שמעון בנו של יוחאי חי במאה השניה לספירה בארץ ישראל,
ארץ ישראל או יהודה, נשלטה בעריצות רבה על ידי הרומאים.
ורבי שמעון מתח על שלטונם ביקורת חריפה,
דבריו של רבי שמעון, הגיעו עד לרומי, וממש לא נעמו לאזניו של הקיסר והוא תבע להוציאו להורג.
כדי להציל את ראשו ברח שמעון ואלעזר בנו אל הרי הגליל, והתחבאו במערה במשך שתים עשרה שנים.
ניזונים מפירותיו של עץ החרובים שצמח על פתחה של המערה,
וממימיו של המעיין הצלול שפיכה למרגלותיו,
שם התפללו, למדו תורה וגילו את המנגנון הנסתר שמניע את גלגליה של המציאות- שאנחנו קוראים לו קבלה.
הכתובים בספר הזוהר.
ערב שבת היה כאשר יצאו מהמערה,
המפגש הראשון שלהם לאחר שנות הניתוק הארוכות,
היה עם אדם זקן שבידיו שתי אגודות של הדסים הרץ וממהר אל ביתו לסיים את ההכנות לשבת המתקרבת.
במפגש עם אנשי קבלה אנחנו מנסים לדלות מידע גם בינות למילים,
והתיאור על האדם הזקן הדינמי שאיננו נצרך, לכאורה, לסיפור
דורש מאיתנו לחפש את המסר הטמון.
עם ישראל מרגיש זקן לפעמים,
אחרי אלפיים שנות כאב, תקווה ואכזבה, אינקוויזיציה ופוגרומים,
עייף מתקוות שנכזבו, מחלומות שהתנפצו, מנסיונות שכשלו,
רבי שמעון נותן את התקווה,
ההשפעה החזקה של תורתו מפיחה חיים בעצמותינו הישנות,
יש בה אנרגיה ואור הנכנסים אל הלב, וממשיכים במורד הרגליים,
הגורמים לנו לפתוח בריצה.
המילים המופלאות והתובנות העמוקות מעניקות את הכוח והאומץ לא רק לשרוד ולסחוב,
אלא לרוץ .
לרוץ אל החלומות, המטרות,
לחיות את החיים שאנו משתוקקים אליהם.
בגלל גדולתו של רבי שמעון וסודותיו מעניקים החיים, הכתובים בספרו ספר הזוהר,
יום פטירתו הוא יום מיוחד עבור ברכה וניסים.
אז מול הלהבות הזוהרות של המדורה המאירות את חשכת הלילה,
אפשר לעצור רגע,
לא לנפנף, לא להפוך את השיפודים,
לשאת עיניים אל השמים המכוכבים,
ולשאת תפילה לאלוקים שאנרגיה של אור חיים ושמחה,
תכנס אל ביתנו ותמריץ את כל מה שישן או עייף,
ויחד נקרין אותה לעולם.
ל"ג בעומר מואר,
ושבת של שמחה ושלום
יהודית
מחזק! תודה