לצאת מוכן

שלום לכם יקרים,

שני אנשים דגולים חיו בשחר ההסטוריה,

שניהם אנשי חזון , עתירי מעש,

הם בקשו להגיע למיצוי עצמי , לפיתוח אישי מירבי,

ולהנחיל את דרכם לדורות הבאים,

הם היו כריזמטיים, צחי לשון ורהוטי שפה.

והאקדמיות שלהן המו תלמידים, תאבי דעת ורוח.

 

פרשת השבוע הזה מספרת לנו על אחד מהם:

על בלעם.

מסכת אבות משרטטת לנו את דמותם של המורים הרוחניים הללו:

אברהם ובלעם ומצביעה על השוני העצום שביניהם.

מה היה ההבדל בין המרצים,

למרות שהכותרת אולי היתה זהה?

מה היה ההבדל, שככל שעבר הזמן התגלתה יותר ויותר תהומיותו?

גם המשנה במסכת אבות שואלת את השאלה הזו: "מה בין תלמידיו של של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע" ? (פרקי אבות, פרק ה':19)

 

היו אלו שיעורי הכנה לחיים. למדת שם מי אתה ומהם כוחות הנפש שלך,

מהן החוזקות שלך, מהן נקודות התורפה,

האם אתה מוחצן או מופנם, שכלי או רגשי,

היו מפות ואבחונים,

יצאת מוכן. 

שניהם דברו על צמיחה אישית, רק שנקודת המוצא היתה שונה,

אצל בלעם הציר המרכזי היה האני,

אצל אברהם הציר המרכזי הוא הקשר עם אלוקים.

 

באקדמיה של בלעם קבלו כלים כדי להתבסס בחיים,

איך לצבור קנינים, איך לקנות שם, איך להיות סמכות בנקודות החזקות,

חשבו בגדול חלמו רחוק.

עודדו תחרותיות, קראו להישגיות,

הם לא הקדישו שום חשיבה על מה המחיר,

או מהם חומרי הדלק שהזינו את המנוע בדרך אל המטרה.

הכל היה כשר, הכל היה נכון,

כל זמן שהיית ממוקד מטרה.

 

גם אברהם דיבר על התפתחות אישית ומיצוי החוזקות,

ההבדל היה בנקודת המוצא ובנקודת המפגש עם האופק.

הציר המרכזי הוא הקשר עם אלוקים,

כדי להגיע לשם, כדי לאפשר את החיבור הזה, אתה צריך לצמצם את האגו שלך, להשקיע יותר ברוח ופחות בחומר,

יותר ערכים ויותר תוכן,

לא רק לימוד מאפשר את החיבור הזה.

משפחה, חברים, התנדבות ונתינה אינם סתירה במסלול הזה, הם אבני דרך חשובות במסלול הזה.

הם אילו שמזמנים לנו את התנאים לחיבורים אלוקיים הכי חזקים,

הם הזירות ההכרחיות בחיינו כי בהם מידותינו עוברות את האימונים הכי אינטנסיביים,

כי בכל פעם שאני כובשת פיסת אגו- אני מאפשרת נוכחות אלוקית גדולה יותר בחיי.

 

ואם אני מחפשת חיבור שכזה, אם זה מה שמנהל אותי בחיי,

הקנאה שלי בהצלחות חברים, יורדת.

הכבוד שחולקים לקולגות לא מוריד מכבודי.

נהנתנות וצבירת נכסים- שמעבה ומחזקת את קליפת החומר שלי,

היא אך אבן נגף בדרך לשם.

 

הפרשה שלנו מספרת על בלעם, שחכמתו הגדולה לא עמעמה את נהנתנותו,

את השאיפה לצבירת נכסים והון,

את גאוותו הגדולה,

את תחושת המגיע לי,

כך גם נוהגים תלמידיו,

מסמני מטרה, ממוקדי התנהלות  ואחריהם המבול.

 

יציאה  לחופשה מדי פעם כדי לקבל כוחות חדשים חיובית מאוד,

גם תנאים חומריים משופרים עוזרים מאוד לשלוות נפש,

כל מה שיפה ונעים לעין, מרחיב את הדעת,

אבל לא כשהם מטרה בפני עצמה,

אם אני זוכרת את הכיוון,

אם המצפן שלי ממשיך להיות ממוקד,

אני לא שוכחת את הציר,

ומשתדלת לדייק אליו,

אני תלמידתו של אברהם.

 

שבת של שלום, אהבה והרחבת הדעת

יהודית