להעלות את הנרות

שלום לכם יקרים,

אורות החנוכייה נמוגים.

חודש טבת מנגב את מגפיו הכבדים בשטיח הכניסה,

ופורם את כפתורי אדרת הצמר שלו,

והנה, הוא אצלנו בבית.

 

בחוץ רטוב וקר, אפור וגשום.

בנותיי הכתיפו באנחה את ילקוטיהן שנזנחו לשבוע,

ולקחו נשימה ארוכה כדי לצלוח את ימי השגרה המשמימים,

עד שיעלו באפינו ניחוחות ושמחת הפירות של ט"ו  בשבט.

 

חודש טבת רומז בשמו על טוב הגנוז בימים אלו,

למרות היום הקשה יום הצום, שחל בעשירי בו, אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן,

לזכר המצור על ירושלים בימי בית ראשון.

אם כך, מהו הטוב שיש בחודש טבת,

וכיצד ניתן לחשוף אותו?

 

בתנ"ך מופיעה המילה טבת פעם אחת, כהטיה של טוב בלש' רבות- טובות בכתיב חסר:

"וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה" (בראשית ו:2)

טובות בכתיב חסר – ללא ו', כמו בחדש טבת – רומז למצב בו נדרשת עבודת הטבה ושיפור.

חכמינו מסבירים כי הם ראו אותן  "כשהיו מטיבין אותה מקושטת להכנס לחופה".

כאשר הטוב חסר – דבר הרמוז בכתיב החסר – לא די בעין בוחנת המגלה את הפנימיות היפה,

נדרשת עבודה אקטיבית של הטבה ושיפור.

 

טוב צריך לדעת  לראות,

אך טבת דורש גם כוח להיטיב.

המלה טוב פותחת באות ט,

צורתה, המתפתלת לתוך עצמה, מעידה על משהו פנימי ונסתר,

לכן, בניגוד ליופי שטחי הנראה לעין במבט ראשון וחיצוני, זקוקים לעין בוחנת ורצון אמיתי,

החודרים לפנימיותם של הדברים כדי לראות את הטוב.

בתוך הטוב עלולה להסתתר פסולת המקלקלת את הטוב,

עבודת ההטבה היא לשפר את הטוב כך שיתגבר על הקלקולים והמניעות.

זהו כוחו של אדם 'טוב עין', המסוגל לראות את הטוב גם במקום בו הוא מסתתר.

זוהי האפשרות לראות את הפוטנציאל,

שעתיד להתגלות מכוח עבודת ההטבה.

 

 

ימיו הראשונים של חודש טבת מחוברים לחנוכה,

ואל מנורת הזהב היפהפיה בבית המקדש שנרותיה שבו לדלוק,

משמנו של הפך הקטן.

כדי להעלות אור זך, לא די בשמן מובחר,

אם לא ננקה את הבזיכים ממשקעי יום האתמול, ונחדש את הפתילות,

לא יעלו השלהבות יפה.

כאן נדרשת 'הטבת הנר' (מסכת תמיד פ"ג מ"ט).

יום יום, בין הערביים, היה נכנס הכהן הגדול אל המקדש,

הוא ולא אחר,

ומכין את המנורה להדלקה.

גורף את שיירי השמן, את האפר שהצטבר,

מחליף את הפתילות בחדשות מוזג שמן צלול וזך,

ומדליק את הנרות.

 

חכמינו מדברים על 'הטבת חלום',

חלום הוא עירוב של הרהורי היום ודמיונות האתמול ללא בקרה של השכל,

חלום רע הוא ערבוב של החששות היאוש והפחדים שלנו בתוך החזון הטוב.

הטבת החלום באה לנקות את האלמנטים הקשים,

ולמסגר מחדש את הסיטואציה הבעייתית, המסייטת.

 

מנורת הזהב שנבזזה מההיכל ונעלמו עקבותיה,

לא אבדה.

שבעת קני המנורה חקוקים בפני,

שתי העיניים, שתי האוזניים, שני הנחיריים והפה,

הם הכלים המאפשרים לי חיבור וקשר אל העולם.

והם דורשים תחזוקה מתמדת.

 

מנורת הזהב גם נמצאת בליבי,

היא נמצאת בלב כל אדם ואדם.

בכל אחד טמונים  חום, אור של אהבה וגעגוע לטוב,

שלפעמים מתכסה במשקעי יום האתמול.

וכל אחד מאתנו יכול להיות הכהן הגדול,

הקרב אל מנורת הזהב ערב ערב,

מפנה, מנקה, מיטיב את הפתילות,

יוצק שמן זית זך,

ומעלה שוב את האור.

 

"וַיְהִי-אוֹר" (בראשית א:3(

שבת של אורה , אהבה וראיית הטוב.

יהודית