למה ארבע?

שלום לכם יקרים,
ליל הסדר,
כל כך מיוחד, כל כך מעניין, כל כך מאחד, וכל כך מסתורי,
בלילה הזה אנחנו עושים דרך.
וקיבלנו גם מצפן , כדי שלא נלך לאיבוד,

ילדה קטנה הייתי, ואני עדיין זוכרת את ההתרגשות,
של המפגש המחודש עם ההגדות,
שהורדו מהמדף הגבוה ביותר בארון הספרים,
כשהגענו לנקודת הסיום,
במרדף הקדחתני אחר ביעור החמץ.
כמו חתלתול קטן התפרקדתי בפינת הספה,
ודפדפתי בהגדה האהובה עלי,
זו עם הציורים הגדולים והצבעוניים.
אני זוכרת את התמונה של עם ישראל הצועד בעקבותיו של משה,
בשיירה ארוכה אין סופית המגיעה עד לפירמידות.

דרך ארוכה עשה עם ישראל משערי מצרים,
ועד הלום.
בכל שנה אנחנו מזכירים את האירוע הגדול הזה,
בלילה חווייתי, עשיר וצבעוני,
בלילה שבו אנו חוגגים את החירות שלה זכינו,
ומרעננים את המשמעויות הגלומות בה,
ואת ההשלכות שלה על חיינו.

ארבע כוסות אנחנו מרימים במהלך הסדר ,
הם מציגים בפנינו את ארבעת רבדיה של חירות ביהדות,
שכלולים בארבע לשונות של גאולה המופיעים בתורה בהקשר של יציאת מצרים,

הכוס הראשונה כנגד הפסוק הראשון: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים"
ההודיה היא על ההשתחררות מהסבל.
הסבל נבע מהעובדה שלא היה לנו במצרים כל ערך בעיני משעבדינו,
היינו שם כאבק אדם , כל זמן שהיה ניתן להשתמש בנו ולהפיק תועלת, היתה הצדקה לחיינו.
אבל לא רק בעיני המשעבדים היינו אובייקטים חסרי משמעות,
גם בעיני עצמנו היינו חסרי ערך אנושי.
החירות האלוקית החזירה בראש ובראשונה את הכבוד העצמי,
לא ניצלנו את חוסר עירנותו של אחד השומרים, שנרדם בשעת מילוי תפקידו ,
וברחנו אל המדבר.
אנחנו נגאלנו,
מישהו גאל אותנו, מישהו זכר אותנו שם, בחר בנו ורצה אותנו,
מישהו רצה בטובתנו, והוא החזיר לנו את צלם האלוקים שלנו בראש ובראשונה בעיני עצמנו.
לכבוד הגאולה הזו אנו מרימים את הכוס הראשונה.

בכוס השניה אנו מודים על הרובד הנוסף שיצא לחירות,, זוהי הגאולה מהעבודה הקשה עצמה.
כמו שאומרת התורה: "והצלתי אתכם מעבודתם",
העבודה היתה האמצעי שבו ממשו מצרים את תאוריית החיים שלהם.
זו התיאוריה שיצרה חברת מעמדות אכזרית, שבה כל מעמד רדה בזה שמתחתיו,
הארץ שבו עבודת כפייה היתה מעוגנת בחוק,
החברה שבה לא כל בני האדם שווים, וישנם כאלו שלהם יש את הזכות הבסיסית לשלוט בחייו של הזולת ולרדות בו.
אנחנו מודים לאלוקים שגאל את העולם מהחלוקה הנוראית של אדונים ועבדים,
הגאולה שהכריזה שכל בני האדם נבראו בצלם אנוש.

הכוס השלישית שנשתה במהלך הסדר, היא ביטוי ההודיה שלנו לאלוקים על "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים"
זהו הפן הרוחני של הגאולה- נגאלנו משום שאלוקים התגלה בזרוע נטויה ובשפטים גדולים במשעבדים.
פירושה של המילה גאולה היא העברה מרשות לרשות,
לא יצאנו אל חיים חדשים נטולי עול ופרקן,
פתחנו בחיים שמי שגאל אותנו משם גם העניק לנו סדר יום ואג'נדה.

והכוס הרביעית והאחרונה היא הודיה על כך שהגאולה עיצבה אותנו כעם מיוחד,
"ולקחתי אתכם לי לעם",
משפחת יעקב שירדה למצרים 210 שנים קודם לכן, שמנתה שבעים נפש צמחה לעם ,
שהותך וחושל בכור ההיתוך של העבדות.
זכרון המאורעות העוצמתיים שחווינו שם טבועים בנשמתה הקולקטיבית של האומה,
לכל מקום שאליו התפזרנו, לא משנה כיצד נראינו, היכן התגוררנו, מה אכלנו ועם התרועענו,
תמיד היינו מיוחדים לטוב ולמוטב.

בליל הסדר אני מצהירה אמונים ,
אני מבהירה קבל עם ועדה,
אך בראש ובראשונה לי ולמשפחתי,
מי אני, מאין באתי, לשם מה יצאתי משם, ולאן אני הולכת.

שבת של שלום, אהבה ושמחה,
יהודית