ללכת

שלום לכם חברים,

 

את נח אנחנו מכירים,

כשה' פונה אל נוח בפניה אישית,

והתורה מסבירה לנו שהיה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו:9)

אנחנו מבינים מדוע נבחר להיות אבי המשפחה היחידה ניצולת המבול.

אבל לגבי אברהם- התורה שותקת,

היא מספרת לנו על משפחתו ועל ההחלטה לצאת מאור כשדים לכיוון כנען,

אבל אין לנו מידע מהותי למה ה' פונה דוקא אליו:

"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". (שם, י"ב:1)

 

תורת הסוד מספרת לנו כי המילים "לֶךְ-לְךָ" הן קריאה המופנית לכל אחד ואחד,

והיא לא ייחודית דווקא לאברהם.

נשירת העלים בסתו, וחנטת הפרות באביב,

שקיעת השמש והתחלפות העונות,

משבי הרוח וגלי הים,

ואפילו תנועתם של האלקטרונים סביב האטום,

אומרים ללא הרף "לֶךְ-לְךָ" "לֶךְ-לְךָ",

אבל אברהם היה היחיד ששמע אותה, קיבל אותה ויצא לדרך.

 

אז מהי הקריאה הזו?

מה היא באה לעורר?

 

אדם, איננו מלאך, הוא איננו מושלם,

זוהי חולשתו וזוהי גם חוזקתו.

הוא אמור להלך ולהתקדם, להתפתח ולצמוח,

לא לתת להרגל ולטבע לנוון ולרבע אותו.

 

אברהם אבינו נמצא כל הזמן בתנועה,

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ… ויֵּלֶךְ אַבְרָם וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט…

וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן… וַיַּעֲבֹר אַבְרָם…

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה… וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה…

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה…

אברהם נמצא בתזוזה בלתי פוסקת.

זו התכונה המאפיינת את אברהם יותר מכל, וזה החידוש של אברהם בעולם.

'כל העולם בעבר אחד ואברהם מעבר אחד' (בראשית רבה, מ"ב).

אברהם לא נשאר מקובע ולא נצמד למוסכמות,

הוא נמצא בחיפוש תמידי, ובהתפתחות מתמדת.

 

בהמשך הפרשה, כרקע לציווי על ברית מילה, אומר ה' לאברהם:

"אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים", (שם,י"ז :1)

שוב מקבל אברהם ציווי ללכת ולהיות בתנועה.

הרי כל שעשה אברהם מאז הגיעו לארץ כנען,

היה לעבור ממקום למקום כדי ללמד את בני האדם על מציאותו של א-ל אחד,

חכמינו אינם מפרשים את המילים 'התהלך לפני' כפשוטן,

חכמינו מגלים כי יש כאן הזמנה אלוקית,

לשותפות בתיקון והשלמת העולם.

אותו עולם שעשרה דורות קודם לכן, בימיו של נוח, התחיל שוב, כמעט מנקודת הפתיחה,

ושוב תוהה ותועה וטועה.

אברהם שראה את התנועה הזו, כבר בגיל צעיר מאוד,

הבין כי יש אלוקים אחד שעשה עושה ויעשה את כל המעשים,

הוא הבין כי תנועה וההתקדמות הינה שותפות אליו, אל עושה מעשה בראשית.

הקריאה שקורא ה' לי ולכל אחד מאיתנו  היא הקריאה ששמע אברהם,

הקריאה ללכת ולהתקדם, להיות שותף להיות פעיל,

במה שמצמיח, מעשיר ומקדם.

 

בכל שבוע,

כאשר גולשת השמש אט אט לרחוץ בים,

בשעות אחר הצהריים של שישי,

משהו באוויר נעשה איטי יותר, שקט יותר ונינוח,

שאפילו הקדחתנות והאינטנסיביות של ההכנות האחרונות לפני כניסת השבת,

לא יכולה לה, לנינוחות הזאת.

יש לה ריח וצבע וטעם משלה,

כמו ריחן של החלות המשחימות בתנור,

כמו ריח הדגים שעולה מהכיריים,

כמו הריח של זר הפרחים שהושם באגרטל,

וריחם של הילדים החפופים.

שבת.

 

והשבוע, התנועה הזאת מיוחדת יותר,

לא רק אבל גם כי יהודים רבים מאוד מאוד,

בכל רחבי העולם

בחרו להשתתף ביחד, באהבה ובאחדות באירועי השבת העולמית,

והם מציינים אותה, כל אחד בדרכו שלו,

על הרצף שבין שמירת שבת מלאה להדלקת נרות,

לבד, עם חברים  או בארוחת שישי בקהילה.

ומכריזים כי אנחנו יהודים,

ואנחנו מציינים את הברית המיוחדת הזאת שבין כל אחד ואחד מאיתנו,

ובין כל אחד ואחד מאיתנו אל אלוקים.

 

וגם אל הנינוחות הזו, אנו הולכים,

"לכה דודי לקראת כלה,

פני שבת נקבלה".

 

 

שבת של אהבה, חיבור ושיתוף

יהודית