שלום לכם חברים,
"איפה עיניים?"
בצלאל כבר יודע.
עולם מושגיו של הנכד שלנו, מתרחב.
אצבעותיו הקטנות מושכות באפי, ונתחבות לתוך עיני,
וליבי מוצף ברגשות סבתאיים חמים.
רק אתמול ישב אבא שלו על ברכי,
והראה לי איפה אף, ולחי וברך.
והנה בצלאל,
יודע.
השנים עוברות.
בבדיקת הראיה אצל האופטומטריסט הוא יקבל פרופיל 6/6
ושמיעתה ללא דופי,
אבל הם רואים ושומעים רק מה שרלוונטי אליהם,
"לא הרחת שהאוכל נשרף?
"לא ראית שיש כאן גיגית עם כביסה לא מקופלת?
יש להם שמיעה סלקטיבית.
יש להם עיוורון שאינו מובחן,
הם לא שמים לב.
אבל לא רק הם, גם אני.
ולפעמים העיניים פקוחות,
והאזניים גם,
ואפילו הלב.
אבל לא לדברים הנכונים.
כביש בינעירוני, התנועה זורמת, נהיגה במהירות מותרת.
פתאום אני מבינה שטעיתי.
אני אנסה למצוא דרכים חלופיות,
הדרך תתארך ותתפתל, אני אמשיך ואסתובב, אולי אפילו במעגלים ,
אבל אני לא אחזור לנקודת המוצא שלי כדי להתחיל אותה שוב..
למה?
אדם לא אוהב לחזור אחורה.
התשובה נתפסת כחזרה.
לשוב, זה דבר אחר לחלוטין מלחזור.
פעמיים בתנ"ך, מופיעה המילה תשובה בהקשרים אחרים ממה שאנחנו נוהגים להשליך עליה.
שמואל הנביא מסתובב בכל הערים, שופט, וחוזר תמיד הביתה, לרמה.
אבל הוא לא חוזר,
" וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתו" (שמואל ז:17)
ביתו זו אותה תחנת דלק שבה הוא עוצר.
תחנת הדלק היא לא המקום שאני חוזרת אחורה,
הוא מקום עצירה בו אני מתדלקת כדי להמשיך קדימה מתוך מה שעשיתי.
המקום השני שמופיעה תשובה היא בהקשר שונה לחלוטין,
"וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה" (שמואל ב:י"א 1)
ניפגש בא' בתשרי לתשובת השנה,
כלומר כשמעגל הזמנים יפגיש אותי שוב עם א' בתשרי.
א' בתשרי תשע"ו אינו א' בתשרי תשע"ז,
זו לא חזרה אחורה, זה סיבוב, זה עיגול, זו התקדמות.
בא' תשרי תשע"ז אני מתקדמת מתוך השאלה מה בין א' תשרי תשע"ו לנקודת הזמן שמתחדשת עכשיו,
מה קרה אצלי?
איפה אני נמצאת ביחס למקור?
א' תשרי הוא "יום זיכרון תחילת מעשיך",
הוא "היום הרת עולם",
הוא יום הולדת, הוא פתיחה,
הוא לא חזרה.
הוא תחנת תדלוק שבה כל האנושות עוצרת.
לטיפול עשרת אלפים,
וממשיכה את המסע עם כל מה שעשתה בדרך.
זה מושג התשובה.
המושג של תשובה פירושו, היכולת לשוב להיות אני עצמי.
היכולת לשוב להיות טבעי.
היכולת לשוב לתקן את עצמי מהכוחות של עצמי ולא מכוחות זרים.
"רְאֵה-זֶה מָצָאתִי אֲשר עָשָׂה הָאֱלֹקים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר;
וְהֵמָּה בִקְשׁוּ, חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז':29)
היכולת להיות אני עצמי נכונה בפרט,
נכונה באומה, נכונה בעולם ונכונה בכלל.
כל עוד העולם לא שב בתשובה,
הוא ירצה כל הזמן להיות משהו אחר ממה שהוא,
הוא יחפש כל הזמן שינויים.
אני רוצה להתקדם,
אבל אני לא רוצה לטעות,
לא רוצה להתקדם ולגלות פתאום שאני ממש לא בכיוון,
אז כל שנה, חודש אלול תופס אותי בעיקול האחרון של הספירלה,
לפני שהיא מגיעה לנקודת ההתחלה,
ושם בדיוק בנקודה הזאת,
זו שיונקת את כוחה מהמקור.
המקור הנצחי הבלתי נדלה,
שיצר את הספירלה הזו:
"כִּי-עִמְּךָ, מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ, נִרְאֶה-אוֹר".(תהילים ל"ו)
אני עוצרת לבדוק,
האם אני בכיוון הנכון,
האם אזני עיני וליבי,
פתוחים לערוצים הנכונים?
"וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה" (יחקאל י"ח ל"א)
וחוץ מכל זה, מחר אני נבחנת,
חזרתי לספסל הלימודים לאחר 30 שנה,
חרדה ונרגשת.
ואני ממש מקווה שאצליח ואקבל תשובות טובות.
שבת של שלום, אהבה וקרבה
יהודית