שלום לכם חברים,
אחרי החגים,
רצינו סדר יום, רצינו שגרה,
ואין שקט, ואין מנוחה.
ויש כאב, ושכול ודמעות,
כאב גדול,
אזלת יד ותחושת אין אונים.
"רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבתו רק רע כל היום" (בראשית ו':5)
ואנחנו מנסים לבנות לנו תיבה ממש כמו נוח,
שנחמה ובטחון בה.
שתלך על פני המים שגברו ורבו מאוד מאוד על הארץ,
ובמקום יונה חוזר עורב המבשר בשורות איוב,
ואין ענפים ואין גם זית,
ואין איתנו נביא ואין יודע,
נוח יוצא מן התיבה,
נוח ששש מאות שנה ידע להתגבר על יצרו,
שחי והתמודד עם עולם של שחיתות וחמס,
שהיה היחיד שלא השחית, ולא קלקל,
מנסה להחזיר את העולם לגן עדן שלפני החטא.
נח בונה מזבח כדי להודות למי שהצילו,
על שרידי אותו מזבח שבנה קין שהתכחש ליכולת האדם להתגבר על יצרו.
ונוח מוכיח כי אלוקים עשה את האדם ישר,
אך בחירותיו הן הן שהסיתו אותו .
במקום העולם שזכר, ששקק חיים פרועים, של אנשים שחיו ללא גבולות,
של ארץ מלאה בחמס,
צועקת באוזניו הדממה.
ובדממה הזו נשמעת ברכתו של האלוקים:
"פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית ט:1)
אלוקים גם מבשר לו כי חוקי העולם השתנו,
לא עוד חיים זה לצד זה ללא מורא ופחד, חיות לצד אדם,
לא עוד הרמוניה,
"ומראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית:ט2)
החומה הזו שתחצוץ מהיום ואילך בין האדם לחי,
היא חלק מתכנית הריפוי שהכין אלוקים לעולם החדש,
בעולם הטרום מבולי היה האדם צמחוני, בכח צווי עליון שהוטבע באישיותו. לא פגע בחי ולא אכל מבשרו.
אך תחושת הנוחות שחש האדם בין בעלי החיים גרמה לו להזדהות איתם.
השלום טשטש במשך הזמן את הייחוד בין האדם ליצורים האחרים.
והם גרמו לו לראות את עצמו כראשון בין שווים, אך עקרונית מובל במעשיו כבהמה והחיה,
על ידי דחפים ואינסטינקטים.
מכאן הובילה הדרך במדרון חלקלק,
אל תהומות הניוון המוסרי, האלימות וחוסר הסובלנות, ההשחתה והחמס.
שבעה חוקים חדשים לימד אלוקים את נוח ובניו מעתה ולדורי דורות, באותה שעה מכוננת,
חוקים שהיום נראים מובנים מאליהם.
יחסי בני אדם אינם יחסי גוף אל גוף,
אלא יחסי נפש אל נפש.
חובה עלי לראות בכל אדם את צלם האלוקים שבו,
וכל אדם מצווה על שמירת נפשו של כל אדם,
וגם רגע קטן של חיי אדם קדוש הוא.
אבל גם במציאות של עולם חדש,
זו שאחרי המבול,
ישנם ברוכים וישנם ארורים,
גם בעולם אידיאלי יש להיזהר מהרע ולקבוע 'סור מרע',
"ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה אחיו" (בראשית ט:25)
את תוצאותיו של עולם המנוהל על ידי ארורים כאלה, ראו נוח ובניו כאשר יצאו מהתיבה,
חומו של חם וגסותו לא אפשרה לו לעשות את התיקון בעצמו,
אם הוא ובנו עבדים ליצרם, יש להכניס אותם למסגרת שתעזור ותכוון אותם לדרך הישר שם ילמדו את ה'עשה טוב':
"ויאמר ברוך ה' אלוקי שֵם ויהי כנען עבד למו" (בראשית ט:26)
"יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שֵם ויהי כנען עבד למו" (בראשית ט:27)
עולם מתוקן הוא עולם בו תשועבד לנצח התכונה החמית – כנענית של עבדות ליצרים לשֵם ולאלוקיו.
לא עברו שנים רבות ודרך חדשה הוצעה לעולם: שחרורו ממשא האלוקות ומעבר לשלטון האדם,
הם בקשו לאחד את כל האנושות ולבנות מגדל שראשו בשמיים ,
שהמגדל על כל דורותיו יהפוך את האדם לאלוה,
אילו זכה העולם ואילו ידעו אנשי המגדל לקרוא בשם ה',
יכול היה להגיע לגאולתו ולעבוד את בוראו שכם אחד.
אבל בשם השוויון והאחווה הפכה האנושות לעבדים נרצעים לרודנים,
שבעולם ללא אלוקים התחילו אנשים לסגוד לעצמם.
שוב מתאחד העולם ,
העולם היהודי,
בשבת הבאה אנחנו מכריזים בגאון על יהדותנו ועל אמונתנו בבורא העולם,
אלפי משפחות יהודיות יתנתקו לעשרים וחמש שעות מהשפעתו של העולם, ויבנו לעצמם תיבה ליום אחד,
בה יחזקו ויעצימו את עצמם, את בני זוגם את משפחתם,
ואת הקהילה שבתוכה הם יושבים,
בואו ניקח חלק מהדבר היפה הזה,
נטעם את מותקה וטובה,
בחיבור ובשמירה הזאת נוכיח את האמונה במי שהנחיל את המתנה הזו,
את מתנת השבת,
ו"טועמיה- חיים זכו"-(מתוך תפילת מוסף לשבת)