שלום לכם חברים,
לוח השנה העברי אומר אלול,
הברומטר מוחה את זיעתו ואומר בתוקף: קיץ.
אבל חודש אלול כאן ועכשיו,
ובבוקר שמעתי את קול השופר.
אלול,
מעלה בדמיוננו חשבון נפש נוקב, סליחות, וידוי על חטא,
אבל חכמינו מגלים לנו כי בראשי התיבות של שם החודש מתגלה משהו שונה לחלוטין מהתחושה הכבדה והמאיימת:
"אני לדודי ודודי לי".
אלוקים קרוב אלינו ושערי הרחמים פתוחים,
ופיוטי הסליחות שמושרים בבתי הכנסת ותקיעת השופר,
מזכירים לנו
את האהבה, את הקרבה, את הגעגוע.
בשבוע שעבר למדה אותי הפרשה לראות ולהתבונן: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום" (דברים יא:26)
לקנות ידע כדי להעשיר ולמלא את המאגרים הרוחניים שלי.
השבוע מדברת הפרשה על שמיעה:
"שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה" (דברים כ:'3)
קול השופר של ימי האלול,
מבקש לתת לי משהו אחר,
הבנה אחרת:
ללמוד לשמוע ולהקשיב.
לשמוע את הקול הפנימי שלי.
קולות השברים והתרועה חודרים אלי דרך שכבות ההרגל והשגרה,
ישר אל הנשמה,
ו'נשמה שנתת בי טהורה היא'.
ואני זוכה לשמוע את הקול: שובי אלי.
רק מה שנוגע ושייך אלי באמת זוהי תשובה.
כל עוד לא זכיתי למצוא את מקומי ולמלא את יעודי כל ימי אהיה חסרת מנוחה וסעורת נפש,
משהו פנימי קורא לי ומבקש ממני דבר מה,
קורא לי לגלות את מהותי האמיתית את יכולותי הרוחניות.
לגלות את האדם שבי.
להיות אדם פירושו להשתנות לעלות מדרגה לדרגה
ללמוד ולהפנים בכל פעם הבנות רוחניות חדשות,
להיות אמיצה ולגלות את העמוק שברצונות,
לפתוח ולנקות את הערוצים המובילים שפע מטהר,
שפע של דעת, נקיות ושלמות
לשמוע את קול השופר במשך כל ימי אלול,
זוהי ההכנה המתבקשת לפני ראש השנה,
לפני הימים בהם אנו מבקשים שאלוקים יקשיב ויענה לבקשותינו
לזכות לשנה טובה, לשפע של ברכה ומתיקות.
קול השופר מרטיט את העדינים שבנימי הנפש,
ומזכיר לי לחזור לאיזון.
במילים הקשבה ותשובה
יש שתי אותיות משותפות:
ש' וב'
הם מזכירות לי את שבת.
אותה תחושה של מנוחה ושלוות הנפש שהשבת מעניקה לנו,
אחוש אם אקשיב אל הקול,אחזור למקומי האמיתי,
אני בטהרתי ללא כחל ושרק.
שבת של שלווה, שלום ואהבה,
רוחות של אלול מנשבות,
יהודית