שלום לכם יקרים,
גשם בחוץ,
שעון החורף החזיר לנו את השעה שנגזלה מאיתנו ובשלה התהלכנו כל הקיץ עייפים.
הרוח מגלגלת את עלי השלכת,
מטריות נמכרות בכל פינה,
עננים מכסים את השמש היגעה,
וכבר לא מובן מאליו לתלות את הכבסים בחוץ,
סתיו נולד.
לא תם השרב הגדול במדבר באר שבע,
אדם וחי נחבאו בבתיהם,
מבקשים מחסה מקרני השמש שהוצאה אותו יום מנרתיקה,
שלושה ימים קודם לכן נימול אברהם בן התשעים ותשע שנה (בראשית יז:24),
והברית, שכרת עם אלוקיו, טבועה היתה מעתה גם בגופו.
וביום השלישי למילתו , כאוב ומיוסר יושב היה פתח האוהל,
דואג ומיצר על מה ולמה, הבית שהיה פתוח לרווחה לארבע רוחות השמיים,
אבן שואבת לאורחים ועוברי אורח,
שהיה הומה ושוקק חיים,
שקט היום.
מחלתו, ישישותו והחום הכבד פטרו אותו, לכל הדעות, מן החובה האנושית לתור אחר אורחים.
החמסין הכבד נועד להגן עליו בשעה זו מטרדות.
אברהם שיכל לחום הנורא, שהתעלם מייסורי המילה,
אבל לא לצער של אין אורחים,
אינו מוותר.
ופתאום, אובך קל באופק,
ענן אבק שמרמז כי אולי ואנשים חולפים שם.
שלושה אנשים .
התורה מספרת לנו על האירוח המלכותי לו זכו אותם עוברי אורח,
ההצעה הצנועה של צל, מים ופת לחם,
התגלתה כארוחה מפוארת הכוללת מתאבנים,
לשונות בחרדל,
ועוגות סולת.
מלאכים היו, שליחי אלוקים, שבאו לשמח את אברהם ואשתו שרה,
ולבשר להם כי לעת זקנותם כעת חיה,
יחבקו בן.
שלושה אנשים שכל אחד מהם לבש דמות אחרת,
האחד דמה לרב חובל,
השני נראה היה כאופה
והשלישי נראה היה כערבי, יושב מדבריות
שלושת השליחים מייצגים את שלושת חלקי העולם,
רב החובל מייצג את הים,
האופה הוא נציגה של האנושות שהלחם הוא מזון היסוד שלה,
והנווד מיצג את החלקים השוממים שאינם מיושבים.
מה בקשו עוד המלאכים לרמז לאברהם בביקורם?
כאשר רצה אלוקים לברוא את האדם, אמרו לו מלאכי השרת "מה אנוש כי תזכרנו" (תהילים ח':5)
מה לך לברוא אדם, יצור חלש ופגיע,
שמגמות הכיבוש וההשתלטות שלו יפרו את האיזון בעולם,
שכולו שקר וקטטה,
שרבה רעתו, ועזים יצריו?
ענה להם אלוקים:
כדאי הוא העולם להיברא ולו בשביל יחידי סגולה,
בשביל אותם שמייצגים את הטוהר בהתגלמותו,
שאוהבי אדם הם באשר הוא רק כי נברא בצלם אלוקים,
מתרוממים מעל צרכיהם האנושיים,
רודפי טוב וצדק,
גומלי חסדים ומשכיני שלום.
המלאכים שבאו להתארח בצל קורתו של אברהם היו אותם אלו שהתנגדו לבריאת האדם,
הם באו לראות את האנשים שבשלם אמר אלוקים שכדאי הוא העולם להיברא.
הם ראו את אברהם ושרה שמעבר לחובה.
שהשירות לזולת הוא כבר חלק מישותם.
שירות, שאינו מכיר בחולשת המחלה, במגבלות הזיקנה, בתנאי אקלים או בעשרות עבדים עושי דברם בכל עת.
הזקן הנכבד והעשיר, שלמרות מחלתו עומד ומארח במו ידיו את אותם אנונימיים עוברי מדבר,
הקשישה בת התשעים שמגבלת סולת לעוגות,
שלא שוכחת את הפרטים הקטנים שהופכים אוכל פשוט לארוחת גורמה.
הם האנשים שרק בשבילם שווה הייתה בריאת העולם.
"אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם" (בראשית ב':4)
בהבראם- בהיפוך אותיות אברהם
זהו האדם שבשבילו נבראו השמיים והארץ.
אלפי שנים מאז,
ישנם ימים בהם רוגשים גלינו,
חמוץ בצקינו,
ויבש לשדינו,
וישנם כאלה בהם ספינותינו מנווטות בבטחה ואנחנו מגדלור,
עיסתנו עולה יפה ואנחנו פורסים בחדווה מלחמנו לרעב,
ואדמתנו פוריה ,עציה צל ומתוק פריה,
נתינה היא היסוד של כל מערכת יחסים בעולם.
נתינה מפעילה מערכת יחסים והיא מקשרת מחברת ומגשרת,
התמקדות בלקיחה זה מזה , בתועלת שקשר מסוים מפיק בשבילי,
פועלת בכיוונים הפוכים, היא מרחיקה ויוצרת מתח.
יחס נדיב כלפי הזולת הוא נפלא,
הוא נותן הרגשה טובה הוא מעניק בטחון,
אבל יותר מכך הוא משפיע עלי,
הנתינה הופכת אותי לאדם רגיש, אכפתי ומלא חמלה,
לאדם ההולך בדרכיו של אלוקים,
לאדם שבשבילו העולם קיים.
שבת של שלום ,קשר ונתינה
ברוך הבא גשם!
יהודית