גשר צר

שלום לכם חברים,

 

שנה אחר שנה רוקמת רבקה חלום,

מצפה לילד,

שנה אחר שנה, אחר שנה.

עשרים שנה של עקרות כואבת,

תוחלת נכזבת.

ופתאום,

חיים חדשים מנצים בתוכה,

אימהותה נעורה.

אך ההריון קשה,

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (בראשית כה:22)

סקירת המערכות הרוחנית שרבקה מבצעת, מבשרת  כי לא ילד אחד נושאת היא:

" שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ "  (שם, כה:23)

שני בנים שלעולם לא יהיו דומים,

שחייהם  סבך של יחסים לא פשוטים, נפתלים,

מאבק שתחילתו ברחם, שיעיב על ימי הנערות והבגרות,

שיצוץ בכל מפגש, ואפילו יאלץ את יעקב לברוח לארם נהריים מפחד חרבו של עשיו.

 

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" (שם, כה:27)

רבקה נוכחת כי דבריו של עֵבֶר הנביא בו נועצה,

מתגשמים למול עיניה הקמות,

בנה הבכור, שציפתה לו שנים כה רבות,

איננו מוכן לשאת על כתפיו

את עולה של הבשורה החדשה.

הוא איננו נמשך במיוחד אחר אידיאל האלוקים האחד,

הוא מרגיש טוב מאד בעולם התרבותי, הרוחש חיים מסביב.

שבו סגידה עיוורת לאיתני הטבע, שבו מדברים בשפת הכוח, שבו קול ההגיון הוא קולו של דמך החם,

שהם סתירה מוחלטת למה ששמע מפי אביו ומפיו של סבא אברהם.

עשיו היה "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (שם, כה:27)

חכמינו מספרים כי עשיו צד את אביו בפיו,

הוא הציג בפני אביו חזות מושלמת ללא דופי,

הוא טווה במשך שנים רבות מסכת הונאה.

רבקה ידעה כי עשיו אבוד מהבחינה הרוחנית,

ותקוות בית אברהם יכולה להישען רק על יעקב, האיש התם יושב האוהלים.

רבקה אהבה את שני בניה כאחד, אך יעקב יהיה זה שימשיך את הדרך,

יצחק ידע על מעלליו של עשיו והם הכאיבו גם לו מאוד,

"ותִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה"(שם, כו:35)

ולכן הביא את עצמו למצב שבו יאהב את עשיו,

הוא רצה לאהוב אותו למרות הכל,

הוא קיווה שיצליח להציל את עשיו ולהשיבו הביתה אל אמונת אברהם ולשליחותו הנעלה בקרב האנושות.

אך עשיו איננו מגשים את התקוות שתלו בו,

ורבקה מבינה כי עליה לעשות מעשה

היא איננה יכולה להשאר שוות נפש למול העיוות העתידי של עם ישראל,

והדרך היחידה בו יתבהר ליצחק כי עשיו אך הונה אותו ,

וכי שנים רבות תלה תקוות שווא בחזות הצדקנית שעטה עליו.

היא להשתמש באותם כלים בדיוק בהם נהג עשיו.

היא תוכיח לו עד כמה קל לרמותו ולהוליכו שולל,

ורק אז יבין מה עולל לו עשיו כל אותן שנים.

ולכן מצווה רבקה את יעקב להגיע אל אביו ולהציג את עצמו כעשיו.

 

 

קשה לפעמים לזהות את האנשים הרעים באמת

אבל הרבה יותר קשה לזהות את האנשים הטובים באמת.

הבעיה היא שה"רע" מקבל לעיתים קרובות יחצ"נות טובה, בעוד שה"טוב" הולך נגד הזרם.

הצדיקים נראים לעתים קרובות כטיפשים, ואילו הרע עושה רושם של אדם מעשי בעל כוונות טובות.

 

ה"בלבול" הזה בזיהוי הטוב האמיתי והרע האמיתי לא נמצא רק בהקשרים היסטוריים,

הוא קרוב אלי, הוא יושב אצלי פנימה.

לעתים קרובות אני מתקשה אפילו בזיהוי המניעים האמיתיים שלי עצמי.

האם הנתינה שלי אמיתית או שהיא נובעת מרצון להרשים?

האם הידידות שלי כנה או שהיא נבנית על חשבונאות של רווח עתידי?

אני מחפשת שלום או שקט תעשייתי?

 

אילו שאלות לא פשוטות,

בוודאי כאשר הן מופנות אלי פנימה,

אני הולכת על חבל דק,

לפעמים על חוט השערה,

אך 'כל העולם כולו גשר צר מאוד,

והעיקר לא לפחד כלל'.

 

 

שבת של שלום אור ושמחה,

ברוך הבא חודש כסלו!

יהודית