שלום לכם יקרים,
ישורת אחרונה,
מירוקים אחרונים, ואנחנו כמעט יכולים לנשום לרווחה.
עשינו את זה.
עוד מעט קט יתקדש החג,
נלבש את מחלצותינו , נצא להתארח, או שאולי השנה נארח,
ונשיר ונחגוג בצוותא את חגינו הלאומי,
ובסופו של הערב,
מיטיבי הלכת וכל אותם שתנומה לא חטפתן,
שיכלו ליין האדום, שיכלו למצות, לחרוסת ולמרור,
שצלחו את הקניידלאך
שהחמיאו לפבלובה השברירית המפוארת את שראוי לה בצדק,
ישירו בצוותא שיר נפלא,
שיר חידון.
מדוע מצא לנכון בעל ההגדה לצרף דווקא את השיר הזה אל נוסח ההגדה,
האם הוא נועד לשעשע את הילדים, או אולי נועדו תרועותיו לעורר את המתנמנמים,
השיר המופלא הזה, עונה על שאלה יסודית מאוד,
מדוע זכו ישראל לצאת ממצרים?
זו אכן שאלה, שאיננה פשוטה ואיננה מובנת מאליה,
למרות שכל כך ברור שעם הנאנק תחת עול משעבדיו זכאי לחירות,
העבדים העבריים לא היו טובים מן המצרים
השהות הארוכה במצרים השפיעה לא רק על התנהגותם, אלא גם על אמונתם,
אלו כמו אלו סגדו לאלילי מצרים,
ואם זכו ישראל להגאל בגלל ענותם, במה טובים הם מעבדים אחרים, שהיו אף הם משועבדים שם?
זהו שיר איסוף נקודות הזכות,
בתי השיר מלקטים את כל הטיעונים המצדיקים את גאולת עם ישראל דווקא,
למרות שבאותה שעה לא היו ראויים לכך.
"אחד מי יודע"- גאולת מצרים עוררה בליבות האנשים בני אברהם שהיה הראשון שהאמין בא-ל אחד,
את האמונה באלוקים.
לאחר החוויות הפלאיות שעברו במצרים,
לאחר שחזו בשינוי סדרי בראשית בעשרת המכות,
נקבעה בהם הידיעה כי הוא השולט בשמיים ובארץ.
"שניים מי יודע"- מהי הזכות השניה שבכוחה יצאנו ממצרים?
מעמד הר סיני בו קבלנו עלינו את השליחות להיות העם נושא הלפיד,
נושא הבשורה של המוסר והצדק האלוקי, לכל האנושות כולה,
ההסכמה לקבל עלינו את הזכות הכל כך מחיייבת.
שמגולמת בשני לוחות הברית.
"שלושה מי יודע"- שלושת האבות- אברהם יצחק ויעקב- הם הזכות השלישית,
הגזע המפואר שהצמיח את השושלת היהודית,
שלושת האבות הם הנווט הרוחני שלנו,
והם המבטיחים את ייחודו של עמנו,
שרה רבקה רחל ולאה, ארבעת האמהות הן הנשים הגדולות שעמדו לצידם של שלושת האנשים הגדולים,
והן התשובה לשאלה "ארבע מי יודע",
הן שהשרישו בצאצאיהן את חוסנה של האמונה היהודית,
שעוברת מדור לדור,
והאמונה הזו הצדיקה את גאולת העם היהודי,
חמשה חומשי תורה אותם עתידים היו לקבל במדבר,
בנתיב בו עבר מסעם אל החופש,
וששה סדרי משנה – הלא היא התורה שבעל פה-החלק הבלתי נפרד מהתורה הכתובה,
הם שעצבו את השקפת עולמם, סדר היום וקומתם הרוחנית של היהודים,
והם הם התשובה לשאלות "חמשה וששה מי יודע"
והם נוספים אל חבילת הזכויות שלנו,
"שבעה מי יודע"- הזכות השביעית של עם ישראל היא השבת,
המתנה הטובה שישראל ישמרו עליה בחירוף נפש,
גם בקשות שבסיטואציות, ובמנותקות שבגלויות,
שמודעות והכנה אל היום הזה מזכים אותנו ביכולת היטענות רוחנית מתחדשת מדי שבוע,
הזכות השמינית של יוצאי מצרים היתה מצוות מילה.
החותמת בבשרו של האדם והעדות לרצונו לשחרר את עצמו מכבליו של הגוף,
טהרת הגוף היא היסוד לקדושת חיי הרוח ,
והיא האמצעי להשגת איזון והרמוניה ביניהם.
ולסל הזכויות הוספנו את התשובה ל"שמונה מי יודע"
מי יודע את הזכות התשיעית- "תשעה מי יודע?
זכותן של הנשים העבריות, שעוז רוחן וגדלותן עמדה להן,
להתעקש ולשמור על ערכי המשפחה,
שאמונתן המוצקה באלוקים שהגאולה בוא תבוא-
למרות אכזריותה הבלתי נתפשת של הגזרה "כל הבן הילוד היאורה תשליכון" המשיכו ללדת ילדים,
היא שעמדה להם ליוצאי מצרים.
ועשרת הדברות- שהיא הזכות העשירית "עשרה מי יודע"
התקווה שבני ישראל יפיצו את ערכי המוסר והצדק שכתובים על לוחות הברית,
שהם הבסיס לכל חברה מתוקנת,
היא זו שאפשרה את גאולתם.
אחד עשר הכוכבים שמוזכרים כתשובה לשאלה "אחד עשר מי יודע"
הם הכוכבים שהוזכרו בחלומו של יוסף,
עם ישראל נמשל לכוכבים עוד בימי אברהם,
אך בחלומו של יוסף בולטת העובדה כי הכוכבים התבטלו בפניו והשתחוו לו,
וזוהי נקודת הזכות של העם הזה,
שמכופף את דחפיו ורצונו הטבעי,
בפני רצונו של האלוקים
"שנים עשר מי יודע"?
במדבר קבל עם ישראל את זהותו הרוחנית "כאיש אחד בלב אחד"
שנים עשר האחים יצרו יחד את עם ישראל,
כל שבט תרם את ייחודו למארג המופלא,
על אף השינויים בלבוש, בשפה, במאכלים ובעדות
ואפילו השינויים בנוסחי התפילות,
מחובר עם ישראל אלפי שנים מאז באמונתו הבלתי מתפשרת באלוקים אחד ובתורה אחת.
וזוהי הזכות שעמדה לנו אז, להוציאנו ממצרים.
המספר האחרון הוא שלוש עשרה מידות של רחמים,
הן דרכי ההנהגה בהן מתגלה אלינו אלוקים,
אלוקים גילה למשה כי אם ישתיתו בניו את חייהם על שלושה עשר ערכים אלו,
של רחמים, הבלגה, אמת וחסד,
יזכו להנהגה של הארת פנים.
והרצון הזה לממש חיים שכאלה,
הוא הזכות האחרונה המצטרפת אל כל תריסר האחרות ,
ובזכותן יצאו ישראל ממצרים.
שנזכה כולנו לצאת מכל מיצרי חיינו ,
אל חוף מבטחים של אמונה שמחה ואהבה.
פסח כשר ושמח!
יהודית