אל האור, אל האור

שלום לכם יקרים,

 

למרות שיצאנו לפני כחודשיים  ממצרים,

פרשת השבוע מספרת לנו כי עם ישראל עדיין הולך במדבר, במסעו הארוך אל ארץ ישראל.

שם מקבל אהרן הכהן ציווי להדליק את הנרות במנורת הזהב היפיפייה  שעמדה במשכן:

"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח:2)

 

מדוע משתמשת כאן התורה בפועל ע.ל.ה כדי לתאר את מצוות ההדלקה?

מדוע אהרן שהיה אדם גבוה במיוחד נדרש לעלות על שלוש מעלות,

למרות שלא נזקק להן, כדי להדליק את האש בבזיכי המנורה?

ובכלל מהו אור?

הפיסיקאים ידברו על נוסחאות של מהירות וזמן,

אם אתה בעניינים אתה תדבר על אהבה ורטטים ועל כל מיני מילים מרחפות כאלה,

הניו אייג' רתמו אותו למרכבתם,

והוא הפך למשהו לא מחייב, רופף שכזה ,קלישאתי.

 

ט"ו בניסן ,

אור גדול הפציע בבת אחת, אור רוחני אדיר וכביר,

מתנת חינם, שהעבריים לא עשו הכנה כדי לקבלו,

זהו האור ש"שלף " אותנו ממצרים,

שהנחה אותנו בשבילי המדבר,

אל ההר, אל המעמד נורא ההוד של קבלת התורה.

שכדי לקבע את מתנותיו,

נדרשה עבודה רוחנית של 49 ימי ספירת העומר,

שחג השבועות חתם אותם.

 

כאשר אני נתקלת בענין או מילה מוקשית לי,

אני מחפשת בתנ"ך את ההופעה הראשונה שלה , ושם עם כל הרקע- מתבהרת ומתבררת הבנתי.

הפעם הראשונה של המילה אור, היא ממש בתחילה, בפסוק השלישי:

"ויאמר אלוקים יהי אור  ויהי אור". (בראשית א':3 ),

שם אני לומדת על האור והחושך, ועל ההבדלה שעשה אלוקים ביניהם,

אבל כמה פסוקים אחר כך,

מדברת התורה על המאורות שברקיע השמיים, על השמש והירח והכוכבים,

לשם מה דברה התורה על האור במנותק מהמאורות?

מדוע נדרש יום בפני עצמו כדי לברוא אותם?

 

הדבר הרוחני המדהים הזה ששמו אור שנברא ביום הראשון,

לא ניתן היה למישוש או להמשגה,

האור היה תדר גבוה מעבר ליכולת קליטתו של האדם,

גם ליכולתו של אדם הראשון, שהיה הגבוה שבנבראים.

האור הרוחני ניתן לנו כדי לקבל תמונה של הפוטנציאל, אל המקום שאליו יכול אדם להגיע.

אבל אור ללא יכולת קליטה,

מתנדף, לא משאיר רושם, לא גורם לשינוי,

כדי לקבל את המתנות הרוחניות של אור ,

צריך היה להכין כלים,

השמש הירח והכוכבים הם הכלים שלתוכם ניצוק האור הרוחני שנברא ביום הראשון.

האור הרוחני הוא הנשמה של האור הגשמי, הפיזיקלי.

 

השמש הירח והכוכבים,

הם אורות שמאפשרים לי לראות במציאות,

אור רוחני מאפשר לי לראות הבנות עמוקות ודקויות פנימיות,

כי העיקר בעולמנו נסתר מהעין

ממש כמו שאמר השועל לנסיך הקטן.

אהרן העלה את הנרות, ואף עלה במעלות כדי להדליקם

כדי ללמד אותי שכדי לקלוט לקבל ולשמר את ההארה,

אני צריכה להתרומם.

אני צריכה להכניס לחיי פעולות ולא רק תכנים שירוממו אותי,

מים שניצוקים ללא שהכנתי להם מיכל שיקלוט אותם,

ילכו לאיבוד,

אבל אם אשפוך אותם אל תוך הקנקן,

אוכל לעשות בהם שימוש כשאזדקק להם.

 

גם ספר משלי מדבר על אורות,

אבל הוא מדריך אותנו כיצד להכניס אותם אל תוך חיינו,

"כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו':23)

חוויה של אור, למידה של דבר חכמה שלא מיתרגמת למעשה-

תתנדף,

אהרן הכהן הצטווה פעמיים ביום  להיטיב את המנורה ולהעלות בה אור-

בבוקר בבוקר ובין הערביים,

רק כאשר אני מכינה בזיך, או אצוק לי נר ופתילה-

אוכל להעלות בהם את האור-

וגם להם נדרשת הזנה מתמדת של חומרים.

 

 

שבת של אורה שמחה ושלום,

יהודית