אשת חיל

השיר אשת חיל, הוא חלק מתוך הפרק האחרון של ספר משלי, שכתב שלמה המלך. הפרק, שכל אחת משורותיו, מתחילה באחת מאותיות הא"ב מתאר אישה אסרטיבית, שהיא עקרת הבית מחד, המעצבת אותו כרצונה, ומאידך, עוסקת במסחר חוצה ימים ויבשות. שלמה מעמיד את האישה הפעלתנית והמוכשרת, מול בעלה, הידוע ומפורסם בחכמתו.

השיר מתאר את האידיליה במשפחה, המכירה ומוקירה טובה ותודה לאישה על כל מעשיה, ורואה בה את האחת והיחידה.

יש בשיר הזה, מעין ייעוץ זוגי, כיצד לשמור על האהבה בין בני זוג לאורך זמן. ההדגשה על "קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה" מלמדת, כי גם אשת החיל, שידועה ומוכרת היטב בעולם המסחר, ופעלתנותה וכישרונותיה ידועים ומוכחים, זקוקה בראש ובראשונה להערכה מצד המעגל הפנימי הקרוב אליה ביותר. הערכה כנה ואמיתית שרוחשים בני הזוג זה לזו, וזו לזה, היא הערובה לשמירה על אש האהבה וההערכה ההדדית, שלא תכבה...

גברים, נוטים לעתים להמעיט בערך הזוגיות והקן המשפחתי. ב"אשת חיל" הדגש הוא, על אי קבלת כל דבר כמובן מאליו. הרווחים מהעבודה והמסחר לא הגיעו לבד, הבית אינו מסודר מעצמו, והאוכל לא בושל מאליו... יש מי שדאגה ודואגת, עובדת ומטפחת, וצריך להודות לה בפה מלא ובכנות.

בניגוד לערבי הוקרה אחרים, הנערכים אחת לכמה שנים, ההוקרה וההערכה המשפחתית, צריכה להיות תמידית ובכל שבוע. ליל שבת, כשכל המשפחה מכונסת לארוחה משותפת, הוא הזמן המתאים ביותר לכך.

אשת חיל:

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:

בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ. וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר:

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע. כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ:

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ:

הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר. מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ:

וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה. וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ:

זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ. מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם:

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ. וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ:

טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ. לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ:

יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר. וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ:

כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי. וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן:

לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים:

מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ. שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ:

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ. בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ:

סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר. וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי:

עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ. וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן:

פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה. וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ. וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל:

קָמוּ בָנֶיהָ וַיְּאַשְּׁרוּהָ. בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ:

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל. וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי. אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל:

תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ. וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:

ההסבר:

מי ימצא?- ההכרה כי אשת החיל אינה מצויה, מעלה את ערכה וחשיבותה של האם והרעיה.

ורחוק מפנינים מכרה- הפנינים נמצאות בתוך צדפים, ששולים ממעמקי הים. החיפוש אחריהן הוא קשה אך כדאי, האישה חשובה לאין ערוך, גם מהפנינה היפה ביותר.

בטח בה לב בעלה, גמלתהו טוב ולא רע- הנאמנות ההדדית בין בני הזוג, מביאה לידי ושלל לא יחסר, כלומר,להישגים רבים בכל המישורים.

דרשה צמר ופשתים- אנו חיים בדור האינסטנט. הכול מגיע מן המוכן ואין צורך להתאמץ. החיסרון הבולט של מצב זה הוא הקושי בהתמודדות מול קשיים.אשת החיל, מתמודדת באומץ עם האתגר של עיבוד צמר ופשתן לחוטים, שהוא תהליך ארוך ומייגע. אינה מהססת להתחיל מבראשית, ועושה את הכול בחפץ כפיה, מתוך רצון ומוטיבציה.

הייתה כאניות  סוחר - האוניה, צריכה לפלס לה נתיב ולהתמודד מול הגלים שדוחפים אותה לאחור. לכל שיט בים, נצרכת אוניה המתאימה למרחק היציאה ולסביבת השיוט. אוניה לשיט תענוגות בקרבת חופים אינה דומה בחוסנה לשוברת קרח באנטארקטיקה. אשת החיל, מגלמת באישיותה את אוניות הסוחר השטות למרחקים, שהרי היא מצליחה להתגבר על כל קושי, וממרחק תביא לחמה.

ותקם בעוד לילה- גבר חוזר מהעבודה והולך לנוח, אישה חוזרת מהעבודה ו...הולכת לעבוד בבית. אשת החיל אינה מזניחה את החזית הפנימית, קמה בשעה מוקדמת כדי לפקח ולדאוג לארוחות ולטיב המזון ולחוק לנערותיה, לחינוך הילדים ולעיצובם.

זממה שדה - אשת החיל פונה לאפיק השקעה נוסף, ומתכננת קניית שדה ותקחהו, ומבצעת. ההשקעה מניבה פירות, מפרי כפיה, וגם הם מושקעים- נטעה כרם. ניתן לראות בבית זה, המדבר על נטיעה, צמיחה וגידול פירות, אלגוריה לחינוך הילדים. ככל שנשקיע בחינוכם מוקדם יותר, הם גדלים ומתפתחים לפירות טובים ובשלים, שממשיכים להניב את הדורות הבאים.

חגרה בעוז מתניה- אשת החיל אינה בוחלת בעבודה קשה. היא מוכנה לרדת לפרטים ולבדוק כל שלב בעבודה ואינה בוחלת בעבודת כפיים מאומצת- ותאמץ זרועותיה.

 טעמה כי טוב סחרה- המסחר המצליח והרווחה החומרית, אינם מסחררים את ראשה ולא יכבה בלילה נרה, היא שמה לב למצוקות והקשיים שסביבה (לילה) ומשתדלת לתמוך ולהדליק שם אור.

 ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך- היא מתכננת בחכמה את התמיכה בחלשים, בכך שהיא יוזמת עבודות טוויה, ואכן, כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון, היא מצליחה לתמוך בעני ובחלש.

לא תירא לביתה משלג- השלג, הכפור והקרח מקפיאים ומונעים תנועה וצמיחה. אשת החיל אינה קופאת על שמריה והיא מסמלת פעלתנות, עשייה ורגישות לזולת. היא מצליחה להדביק בחיידק העשייה גם את משפחתה- כי כל ביתה לבוש שנים, משפחתה לבושה בשנים, שהוא הצבע האדום שמסמל את הדם הזורם כל הזמן בעורקים ואינו נח לרגע.

מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה- פעלתנות ועשייה ללא הרף, עלולים לגרום לאדם שיזניח את עצמו. אולם, אשת החיל, בד בבד עם מפעליה הברוכים, מטפחת ומפנקת את עצמה במרבדים לבית ובלבוש מחמיא העשוי בטוב טעם.

נודע בשערים בעלה- שער העיר בימי קדם, היה מושב בית המשפט. שופטים נבחנים כל הזמן בזכוכית מגדלת, האם הם מתאימים? האם הם ראויים לשפוט ולחרוץ גורל אחרים? בעלה של אשת החיל אינו נתקל בשאלות אלו, ואכן, הכל רוצים לשמוע את מוצא פיו בשבתו עם זקני ארץ, כשהוא יושב בין השופטים.

סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני- אשת החיל המחושבת חוסכת גם לזמנים קשים. כך, יש לה נכסים למכור וחסכונות להוציא כשהמזל אינו מאיר פנים.

לכן, עוז והדר לבושה, בכל זמן היא מטופחת ויפה, ותשחק ליום אחרון, אינה חוששת מזמנים קשים.

 פיה פתחה בחכמה- כאשר היא מתבגרת ואין בכוחה עוד לצאת לעבודה כפי שהורגלה, היא מפנה את מרצה לאפיקים של הנחלת ניסיון החיים שלה לאחרים ובכל עת תורת חסד על לשונה, היא ממריצה את בניה לעזור ולתמוך באחרים.

צופיה הליכות ביתה- כמו הצופה העומד על המגדל והכול פרוש לפניו, מעיניה החכמות של אשת החיל לא נעלם דבר, היא יודעת ומבינה הכול, ואינה מוכנה לקבל הסברים והתחמקויות מעבודה, שהרי היא עצמה, כל חייה ולחם עצלות לא תאכל.

קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה- בני משפחתה זוקפים את כל הצלחתם בחיים לזכותה והם משבחים אותה כי רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.

 שקר החן והבל היופי- עיסוק מוגזם בטיפוח עצמי וביופי חיצוני, גורם לאדם להימנע מעבודות קשות, ולהיות מרוכז בעצמו, אישה יראת ה' היא תתהלל, אשת החיל ממזגת באישיותה את התמהיל הנכון של דימוי עצמי חיובי עם אלטרואיזם ודאגה לזולת.

תנו לה מפרי ידיה- לאישה זו מגיע מלא ההערכה וההוקרה על מפעל חיים שהרי ויהללוה בשערים מעשיה, תרומתה האדירה למשפחה ולקהילה נראים בכל מקום.